מורים? זה הזמן לבידוד

"בידוד"- מילה שמקפלת בתוכה משמעות עצומה בתקופה ללא ספק גועשת, ואנחנו, כמו גלי הים, נעים מצד לצד בחוסר ודאות.

מקפידים לשמור על רווח פיזי במטרה לשמור על בריאות הציבור כולו ולהביא בהקדם לרווחה ולהקלה. בכל הזמן הזה, יחד עם המאמצים שנמשכים להפחית את ממדי המגיפה, נמשך לו ויכוח סוער סביב מועד סיום שנת הלימודים.

לבסוף הוא הוכרע בהליך משפטי והתלמידים יצאו לאתגר הגדול של החופש, שהשנה, למרות הקייטנות (שמתפקדות נכון לרגע זה), יהיה לו מעמד מצומצם ופחות חופשי.

אלא שאף אנחנו, צוותי ההוראה והחינוך, יצאנו לקראת אתגר משלנו- בידוד עם עצמנו. הגיע הזמן שלנו לכבות את הרעש מסביב ולשים אותו על "mute", להתכנס פנימה על מנת שנצא ממנו בסוף החופשה חזקים יותר ומאמינים יותר בנו ובתלמידינו.

בימי הסגר שחווינו בגל הראשון של הנגיף יחד עם הגל המאיים נשבה בנו קצת רוח אחרת. רוח שעוררה בנו רצון מסוים להיות טובים יותר, אוהבים ומכילים. אולי דמיינו חינוך מעט אחר, עם דמויות משפיעות ועם יכולת הסתכלות רחבה ואופטימית. ננצל אפוא את החופשה כדי לחשוב באיזה אופן נוכל להתעצם לשנה הבאה ולהגשים את שאיפותינו. נשאל את עצמנו ממבט על השנה שחלפה – האם היינו טובים והאם חינכנו לטוב? השגנו את היעדים שהצבנו לעצמנו כמורים? האם גדלנו והאם הצלחנו במשהו להגדיל את תלמידינו? האם אני כמורה ממלא את שליחותי?

לא פעם יוצא לי לחוש רעד נוכח המחשבה שעבודתי בבית הספר נועדה לעצב את הדור הבא על כל מורכבותו ואתגריו. תובנה זו, שנוחתת בפתאומיות, יכולה להלום והשאלה שעולה היא האם אנו מאמינים בעצמנו ובכוחות שקיימים בנו. אני חושב שאם נמציא לעצמנו זמני "הסתגרות" מכוונים נגלה את העוצמות שבנו ונדייק את שליחותנו. נתנקה מכל מה שרובץ על הלב ומונע התרחבות ונזקק את הרצון בתוכנו לגדל דור נקי ובריא יותר. בכך אולי נגרום לתנועה חיובית שתביא ליצירת מרחב חינוכי אחר - פנימי ושמח ופחות חיצוני ומקובע. זה תלוי בכל אחד ואחת מאיתנו, מוביל החינוך, ואפילו צעד קטן מצדנו יהיה בעל ערך גדול. אז תצטרפו אליי לבידוד?

שיהיה לכולנו חופשה בריאה ומועילה.