עצמאי אאוט - שכיר אין
הקורונה ואני: אמיר מויאל מספר

על רקע הגל השני ומחאת אנשי התרבות, יש אומן אחד שדווקא שומר על פרופיל נמוך. הנה הסיבה.

אריאל פייגלין - ערוץ 7 , ט"ו בתמוז תש"פ

הקורונה ואני: אמיר מויאל מספר-ערוץ 7
אמיר מויאל
צילום: שלומי בוצר

אמיר מויאל הוא פרצוף מוכר במגזר. הוא סטאנדפיסט, אושיית רשת, ואף הפציע להופעת אורח קצרה על המסך הקטן, כשהשתתף כפאנליסט בתכנית 'עד כאן' של כאן 11. מה שכנראה רובכם לא ידעתם, זה שאמיר בכלל עובד בהייטק במשרה מלאה.

"אני מכיר מוזיקאים שהפכו להיות מורים למוזיקה", הוא כתב לפני שנה, "מתעסקים בזה כל היום- אבל כשהם חוזרים הביתה, הם לא מסוגלים לשמוע עוד תו אחד. אני מכיר אנשי פרסום, שהיו כותבים ויוצרים וחשבו שיהיה מדהים לכתוב וליצור כל היום, אבל כשאתה סוחט ומנסה בכוח ליצור ולכתוב כל יום, כל היום- זה מוציא מזה את כל ההנאה ואתה מגיע הביתה סחוט מבלי שתוכל ליצור - מעצמך ולעצמך".

ולכן, כך מתאר אמיר, הוא החליט להישאר בהייטק. "אני מנגן כשאני רוצה. נהנה מכל צליל. משוחרר. אני כותב כשיש לי מוזה ולא כי יש בצד השני לקוח עם דדליין שמכריח אותי ואף פעם לא מרוצה כמובן".

"אני מופיע, כשאני רוצה להופיע, בבמות שאני רוצה להיות עליהן, מול קהל שמתאים לי. אין לי את העול הפרנסתי שכופה עליי לקחת כל הופעה, גם כזו שאהיה מושפל במשך שעה מול אנשים שאני מעניין להם את הסבתא, כי הם באו בכלל להרמת כוסית ולא כדי לראות בחור שעיר צוחק על עצמו".

"אז כן, אני משלם מחיר יקר, ולפעמים אני עובד 10 שעות בהייטק ואז נוסע להופעה בצפון וחוזר הביתה בחצות. אבל הרווח שלי משמעותי יותר, כי התחביב שלי נקי משיקולים כלכליים. אני יכול לבחור. אני יכול להגיד לא להופעה שלא נראית לי מתאימה. אני לא צריך ליצור בכוח. אני לא צריך לסרס או לכופף את האומנות שלי לבעל ההון רק כי האוכל שלי ושל הילדים שלי תלוי בזה, וזה משאיר את התחביב שלי- חביב".

אמיר מויאל
צילום: שי מאיר

עכשיו, כמעט שנה אחרי, אני בוחר להחזיר את אמיר לטקסט הזה. ברקע עוד נשמעים הדי מחאת השולמנים מהבחירות האחרונות, מחאת אנשי התרבות מהסגר הראשון עוד נושפת בעורפנו, ולפתח כבר משחר סגר חדש בעקבות הגל השני של הקורונה, על כל המשמעויות הכלכליות הנלוות לכך.

"אין ספק שאני שמח שאני לא עצמאי עכשיו, בתקופת הקורונה, אבל אני מסרב לקחת את זה למקום של 'אמרתי לכם'. הקורונה היא דבר כל כך חריג ולא צפוי, שלא נראה לי נכון ושייך לקשר אותה לנושא. אגב, יש גם לא מעט שכירים עכשיו בלי עבודה. מה שכן, ברור שחוסר היציבות בענף היא נקודה אחת, מיני רבות, מתוך התפיסה שלי".

מה כן הוא מוכן לתאר כהשלכות המעשיות של הבחירה שלו על תקופת הקורונה? ההופעות בזום. יותר נכון, חסרונם. "בניגוד להרבה אומנים אחרים, כל פעם שהציעו לי להופיע בזום סירבתי. גם כי כסטאנדפיסט אין לי את הריאקציה של הקהל, הבעות הפנים שלהם, הצחוק, וגם כי לקהל עצמו אין את החווייה שנובעת מצפייה וצחוק משותף".

"אני מניח שאם הייתי מתפרנס רק מזה, הייתי צריך לבלוע את הרוק ולעשות את זה. כשאתה עושה הופעה והיא לא טובה, לא משנה אם זה בגלל הזום והקורונה, מי שנפגע מזה זה אתה והשם שלך. אנשים יגידו 'מה, זה... הייתי בהופעה שלו ולא צחקתי', אתה יוצר לעצמך שגרירים לא טובים. לכן עצם זה שיכולתי לא להופיע ככה, שהלחם של הילדים שלי לא היה תלוי בזה, זו פריבילגיה לכל דבר ועניין".