מחוללי השמחה ויוצרי הפנטזיה נחנקים

הליצן הרפואי דוד "דוש" בראשי סיפר לערוץ 7 איך מצא את עצמו יום אחד ללא מקור הכנסה כמעט כלל.

עוזי ברוך - ערוץ 7 , י"ז בתמוז תש"פ

הליצן הרפואי דוד "דוש" בראשי, מצא את עצמו דווקא בזמנים שהכי צריכים אותו עם פרוץ משבר הקורונה, כשהוא מחוסר עבודה ומחוסר משכורת יציבה.

"התחושות מאוד מורכבות", הוא סיפר לערוץ 7. "אנחנו כבר למעלה משלושה חודשים נמצאים באיזה בידוד תעסוקתי וסגר כלכלי. אנחנו, שנחשבים בחברה כמחוללי השמחה ויוצרי הפנטזיה, הכל הפך להיות לא חיוני".

בראשי סיפר איך השתנו חייו מן הקצה אל הקצה עם פרוץ משבר הקורונה. "בימים שלפני הקורונה החיים שלי היו מתחלקים לעבודה בבתי חולים, עבודה עם הלומי קרב, מופעי רחוב, יצירה במשך השנה לכל מיני פרויקטים, וכמובן אבהות, זוגיות ומשפחה", אמר. "ימי הקורונה הפכו את הקערה. כל המרחב הציבורי, כל הנישה של תיאטרון רחוב, נסגרה לחלוטין. נשארתי עם שעות ספורות של עבודה כליצן בבית חולים, מה שלא יכול לפרנס משפחה עם אישה ושני ילדים, וכל המקום שלי להתנדב ולתת לא יכול לקרות כי אני לא יכול מבחינת משרד הבריאות וכי הכל סגור".

"מה שקורה כרגע זה שאנחנו חיים על כל מיני חסכונות, יש את הפעימה הראשונה והשנייה שנבלעה אי שם בתוך פעימות הלב ואנחנו נמצאים פה ונלחמים כדי לקבל מענק על כל החודשים שהכל היה סגור ומסוגר", ציין בראשי.

לדבריו, "במאבק הקורונה נכנסנו לעבוד כמה שיותר קרוב כי זה מה שאנחנו. אנחנו, הליצנים הרפואיים, לדוגמה במלחמת לבנון היינו הראשונים שהגענו למקלטים, בהתנדבות, לפני שזה הפך להיות משהו מאורגן. כך עשינו בעופרת יצוקה ובצוק איתן, הליצנים ואומני הרחוב היינו הראשונים, כאקט של סולידריות חברתית והומניזם כללי, לבוא ולתת מעצמם לטובת כל אלה שנמצאים בחרדה. היום רמת החרדה היא ענקית. אנחנו האמנים, שמאמינים רק באופטימיות, יש בנו המונים שנמצאים תחת חרדה קיומית יום יומית. משהו פה חייב להשתנות".