הרב יצחק נריה, ראש ישיבת 'תורה בציון', מדבר בערוץ 7 על המשמעויות המיוחדות של צום י"ז בתמוז דווקא לעת הזו.
"הסיבה הראשונה שמופיעה בחז"ל לתקנת י"ז בתמוז היא שבירת הלוחות על ידי משה רבנו. זה נראה לנו הרבה פעמים כאירוע אימפולסיבי, ראה את המחולות ואז השליך את הלוחות, אבל זה לא כך. הגמרא במסכת שבת ובבבא-בתרא מספרת שמשה רבנו התלבט עד שדרש קל וחומר עד שהכריע לשבור את הלוחות, עד שהקב"ה אמר לו ישר כוחך ששיברת, כלומר הוא עושה את המעשה מדעת שקולה, לא מתוך כעס ואימפולסיביות".
"אחת המציאויות שטופחות על פנינו עם משבר הקורונה, היא התנהלות אימפולסיבית של הנהגה, אין סדר, אין מחשבה, אין משהו מוסדר. ההנהגה פועלת על פי לחצים כאלה ואחרים. כולנו נמצאים במבוכה של אבדן הדעת. חז"ל אומרים כל אדם שיש בו ישוב דעת כאילו נבנה בית המקדש בימיו. כלומר שיישוב הדעת, דווקא בתוך משבר גדול, הוא הכרחי ונתבע מכל אחד ואחד מאיתנו. זה קשה כי החדשות והבעתה הפחד והלא נודע גורמים לנו לאבדן הדעת", אומר הרב נריה.
"משה רבנו יודע לקראת מה הוא הולך, אבל יש לו יישוב הדעת", אומר הרב נריה הסבור כי במציאות שכזו הצום של שנה זו אינו הצום של השנים שעברו. "אם אנחנו לוקחים את דברי חז"ל באמיתתם שכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו חרב בימיו, אז לחשוב שמדובר רק באירוע היסטורי זו טעות. המשנה ברורה כותב שעיקר הצום היא פתיחת דרכי תשובה, לחשוב על הלקחים שהפקנו ושלא הפקנו. לחשוב שזה רק עניין היסטורי זו טעות. הרבה פעמים אנחנו לא מפיקים את הלקח ונוהגים בחוסר יישוב דעת. אנחנו היום בתקופה שיש בה הרבה אבדן דעת, הרבה לחץ, הרבה פוליטיקה קטנה והרבה התנהגויות לא מחושבות".
אם כך, מדוע וכיצד קרה שאנחנו עוסקים בצומות בחורבן הפיזי של ירושלים ולא בנגיעה האקטואלית שלנו היום למשמעות האירועים מאז? "המהר"ל מסביר שחורבן ירושלים הוא השורש של כל החורבנות. למעשה הכול קשור לחרבן ירושלים, לשנאת החינם, לחרבן הפנימי של החברה ולאבדן הדרך הלאומית. אם מתבוננים בדברי הראשונים רואים שבכל שנה הם חיברו קינה חדשה. לא היה מדובר באבלות ישנה. בכל שנה ושנה הם גילו את הנקודה החדשה וצירפו את הצרות שהתווספו אל הצרה הגדולה שממנה הכול נובע. כשאדם גולה מארצו הוא חסר הגנה ונתון למשיסה וזה מה שקרה לנו".
מוסיף הרב נריה ומזכיר את דברי הירושלמי על כך שירושלים חרבה משום שהיו אוהבים את הממון ושונאים אלו לאלו שנאת חינם. "לכאורה מה רע באהבת הממון? אלא כאשר עושים עסקים עושים אותם בין מגזרים שונים ללא כל מגבלה. מוצאים את הדרך לשיתוף פעולה בזכות הממון. הכסף מחבר בין אנשים, ומנגד לא מתחברים בנושא של בניית אומה? זה קטרוג גדול. זה נורא ואיום. כשמדובר בעבודת ה' לא מבינים את תפקידו של הזולת? מוסיקה טובה היא לא רק כשכלי אחד נשמע, אלא כאשר כל כלי משתלב בחברו ומתוך כך נוצרת הרמוניה נפלאה. אחדות אינה אחידות".