"מדינת ישראל נמצאת צעד אחד לפני חזרה לסגר", אמר ראש הממשלה נתניהו במסיבת עיתונאים השבוע, רגע לפני שהממשלה החליטה על חזרה לשורת הגבלות חריפות במטרה למנוע את המשך התפשטות נגיף הקורונה. בינתיים, עד שלמהלכים שישראל נוקטת תהיה השפעה, המספרים ממשיכים לעלות. ביום שלישי השבוע נרשם שיא נפטרים מהנגיף, כאשר חמישה חולים נוספים מתו. בתוך כך, ראש מערך בריאות הציבור פרופ' סיגל סדצקי הודיעה על התפטרותה, תוך הפניית אצבע מאשימה כלפי מקבלי ההחלטות על כך שסירבו להקשיב לאזהרות המשרד. מנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' חזי לוי, קרא לה לחזור מהתפטרותה ולהישאר בתפקיד. מאוחר יותר, ביום שלישי בלילה, הוחלט על הטלת סגר מלא על העיר ביתר עילית.
"הבעיה שלנו מתחילה מזה שחשבנו שהתנהלנו טוב בהתפרצות המקורית, אבל האמת היא שמי שמבין בהתנהלות מול מגפות יודע שגם שם שגינו לא מעט", אומר פרופ' אשר אלחיאני, מרצה במחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת אריאל ולשעבר מנהל בית החולים מאיר בכפר סבא ומנכ"ל קופת חולים מאוחדת. "קיבלנו למזלנו התראה של חודש וחצי לפני כל העולם. לטאיוואן למשל לא היה חודש וחצי. הם היו צריכים להגיב מיד. אנחנו קיבלנו חודש וחצי להתארגן מראש - ולא עשינו את זה. כולנו זוכרים את מחדלי המסכות וערכות המיגון לצוותים הרפואיים, בתי האבות הפכו למלכודות מוות, ונזכרנו למנות פרויקטור מיוחד רק אחרי שעשרות אנשים שילמו בחייהם על זה.
"כל אוכלוסיית הקשישים, כולל אלה שאינם בבתי אבות, הוזנחה בהתפרצות הראשונה, ואלה דברים שיכולנו להיערך אליהם מראש, היה לנו זמן לכל אלה, אך לא עשינו את זה עד שאנשים התחילו למות. סגרנו את הטיסות בשלב מאוד מוקדם, וזה היה דבר חיובי, אבל עשינו חצי עבודה. לא סגרנו בזמן את הכניסה מארה"ב כדי לא לפגוע באמריקנים, וזה עלה לנו בהדבקה המונית. וגם כשכבר סגרנו לחלוטין את שדה התעופה, נתנו לישראלים לנסוע בתחבורה ציבורית ולא להקפיד על הבידוד, וככה נאלצנו לסגור בלי סוף עסקים ובסוף להגיע לסגר".
למעשה גם בהתפרצות המקורית לא היינו אמורים להגיע לסגר גורף?
"אם הגעת למצב של סגר כולל, סימן שמה שעשית לא עבד. סגר הוא האופציה האחרונה, וצריך לעשות הכול כדי לא להגיע לשם. בסגר יש לך מאות אלפי מובטלים, אנשים חולים שלא הולכים לקבל טיפול, אנשים שמפתחים דיכאונות ועוד שורה של השלכות איומות. את הסגר הראשון עוד ניתן לתרץ בכך שהנגיף היה חדש ואף אחד לא ידע איך להתמודד איתו. גם זאת אמירה שאני חולק עליה, כי ישראל ידעה מגפות כמו שפעת החזירים, ויצרה תוכניות פעולה למקרים כאלה, הבעיה היא שאף אחד לא חשב לפתוח את התוכניות האלה. אבל עדיין, גם אם נתרץ את הסגר הראשון ונאמר שלא הייתה ברירה אלא להגיע אליו - אם אתה מגיע שוב לסגר כולל סימן שלא למדת את הלקח, ופשוט נכשלת בטיפול. וזה בדיוק מה שקרה לנו. שוב בזבזנו את הזמן, ולא ניצלנו את הסגר כדי להיערך לסבב נוסף".
הכתובת הייתה על הקיר
לביקורת החריפה של אלחיאני לא שותפים כל המומחים. גל שני, כך הם טוענים, הוא כמעט מחויב המציאות, ומדינות רבות מתמודדות איתו. "זה שאנחנו חווים התפרצות חוזרת לא אומר שטעינו, כי זה היה צפוי, והאמת היא שבשורה ארוכה של מדינות רציניות כמו יפן, צרפת, סרביה, שווייץ ואוסטרליה יש התפרצות חוזרת", אומר פרופ' רן ניר־פז, מומחה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי הדסה. "השאלות המרכזיות שאנחנו צריכים לשאול הן מה הפער בין הגל הראשון לגל השני ובאיזו עוצמה הגל השני מגיע. בקשר לפער בין הגלים, בישראל הפער קטן מאוד ביחס למדינות אחרות, מה שמקשה מאוד לנהל את האיזון הרגיש שבין הגנה על הבריאות לבין הגנה על הכלכלה. היו מדינות כמו סינגפור שחטפו את הגל השני עוד לפנינו, אבל בהסתכלות כללית הקדמנו הרבה מאוד מדינות בעולם במישור הזה. יחד עם זה, נכון לעכשיו המצב שלנו מבחינת חולים בבתי חולים סביר. רוב החולים החדשים צעירים, כך שהם פחות מגיעים למצבים קשים".
בהתפרצות המקורית ישראל נחשבה לאחת מהמדינות המובילות בהתמודדות עם המגפה. נתניהו בנאומיו סיפר שוב ושוב על כך שמנהיגי העולם מתקשרים כדי להתייעץ איתו בנוגע לטיפול בנגיף. אלא שהימים האלה חלפו, וישראל נכנסה לרשימת המדינות השחורות, אלה שאזרחיהן אסורים בכניסה לאירופה. בין שאר המחדלים שמצביעים עליהם: מחדל מערך הבדיקות, שהתשובות להן בארץ עשויות להגיע רק לאחר שלושה ימים; מערך החקירות האפידמיולוגיות, שנמצא תחת קריסה ולא מצליח לאתר את כל שרשראות ההדבקה; הפתיחה המוקדמת והלא מדורגת של המשק, ועוד.
אחת הנקודות הבעייתיות ביותר הייתה שפתיחת המשק נעשתה כאשר בישראל עדיין היו כ־3,000 חולים מאומתים. המשמעות היא שבנתוני אמת מדובר על פי שלושה חולים פעילים, מה שמאפשר למגפה להמשיך ולהתפרץ. כל המחדלים הללו צוינו בזמן אמת על ידי שורה של מומחים. במכתב ההתפטרות של פרופ' סדצקי היא פירטה את כל האזהרות שאנשי משרד הבריאות השמיעו לאורך הדרך, אלא שמקבלי ההחלטות בישראל העדיפו להתעלם מתמרורי האזהרה. יש לציין כי גם על התנהלותה של סדצקי יש ביקורת ציבורית נרחבת, ובמיוחד על התנגדותה להקמת מערך בדיקות וחקירות אפידמיולוגיות, שהכרחי להתמודדות עם הקורונה.
"כל סימני האזהרה היו גלויים לכול, אבל איש לא טרח להסתכל עליהם. הייתה כאן התנהלות שנעה בין התעלמות מהמצב לניסיון לצייר אותו בצורה ורודה יותר ממה שהוא באמת", אומר ד"ר אורלב לוי־ניסנבוים, מרצה בכיר ומומחה לביולוגיה תאית ומולקולרית ולמערכת החיסון. "מישהו החליט שיותר קל פסיכולוגית לומר שסיימנו עם הגל הראשון ואחרי הפוגה הגיע הגל השני. זאת טעות. אנחנו מעולם לא סיימנו את הגל הראשון. המספרים מעולם לא הראו שסיימנו אותו. הקורונה לא נעלמה מישראל. הצלחנו לעצור את ההדבקה בצורה יפה, אך היא עדיין הייתה כאן. לכן ברגע שפתחנו את המשק הנגיף חזר להשתולל".
איפה היו הטעויות המרכזיות שלנו לאורך הדרך?
"הטעות הבסיסית ביותר היא היוהרה הישראלית. הייתה תחושה שכל מי שמסביבנו לא יודע איך להתמודד מול וירוס ורק אנחנו יודעים. בגלל זה לא הפנינו מבט לראות מה עושים במדינות אחרות, ולא הקשבנו לביקורות ולעצות של מומחים בתחום. מנכ"ל ה־CDC (המרכז לבקרת מחלות האמריקני. א"מ) הקודם אמר שיש מעט מדינות בעולם שיודעות להתמודד עם מגפה שכזו, וארה"ב היא לא אחת מהן. כאן חשבו שישראל היא כן אחת מהן. זאת הייתה הטעות הבסיסית. עליה הגיעו עוד מספר טעויות יסוד שהובילו אותנו לאן שהגענו: לא הבנו מול מה אנחנו מתמודדים ואת הדינמיקה של הווירוס, ההסברה לציבור הייתה גרועה במיוחד, וזה משהו שממשיך עד עכשיו, והיינו צריכים להבין את אופיו של הישראלי ממוצע. הישראלי לא אוהב להיות סגור בקופסה. אנחנו חושבים אחרת, מתנהגים אחרת וחיים אחרת. זה הופך אותנו למאוד יצירתיים, אבל בד בבד זה גם מה שגומר אותנו. ברגע ששחררו את הסגר פרצנו כל גבול. בתל אביב היו מסיבות סוף קורונה כאילו האנשים ישבו בכלא הסובייטי ארבעים שנה. וזה לא רק שם. לא הפנמנו איך הישראלי חושב ומתנהל, מה מניע אותו לעשות דברים, וגם איך לגשת לכל פלח אוכלוסייה בעם. לא הבנו בהתחלה שצריך אכיפה חזקה. עד לפני שבוע חילקו 100 דוחות של 200 שקל ביום. השבוע כבר חילקו 3,000 דוחות של 500 שקל. רק עכשיו מתחיל ליפול האסימון".
למנוע את הסגר הבא
סוגיית האכיפה עולה שוב ושוב בימים האחרונים. אחרי שבתחילת הדרך המשטרה לא אכפה וראשי הרשויות סירבו למלא את הוראות הממשלה ולאכוף בעצמם, בימים האחרונים חל שינוי שמוליד פעם אחר פעם תמונות קשות של אלימות משטרתית. "אכיפה כמו שאנחנו רואים בימים האחרונים היא לא הפתרון. אי אפשר לחנך את הציבור על ידי אכיפה אגרסיבית. אנחנו לא רוצים להיות כמו בארה"ב, שבה אנשים נמתחים לדום כשהם רואים שוטר כי אחרת הם עלולים למות. זה לא טוב בשום צורה וזה גם לא מתאים לאופי הישראלי", אומר פרופ' ניר־פז.
מי שצופה במסיבות העיתונאים מקבל את התחושה שהאשמה על ההתפרצות המחודשת נופלת על הציבור. הציבור הוא האשם?
"אני לא רוצה להאשים את הציבור, אבל להתנהלות שראינו ברחובות בהחלט יש חלק בזה. כולנו ראינו את הכתבות על מסיבות הסטודנטים, וכולנו רואים את האנשים ברחוב עם המסכות על הסנטר. יש משהו בתרבות הישראלית שאומר ’לי זה לא יקרה'. העניין הוא שבמגפות אי אפשר להסתמך על זה".
ומהכיוון השני, עד כמה העובדה שפתחנו מהר מדי ולא הקפדנו על מדרגות הפתיחה שהיו בתוכנית המקורית השפיעה על ההתפרצות?
"אין ספק שהיה צורך להקפיד על זמני היציאה, ויכולנו לעשות עוד הרבה מאוד דברים שהיו מונעים או לפחות מעכבים את ההתפרצות המחודשת. הפתיחה נעשתה בצורה שמי שצועק חזק יותר מקבל הטבות ואישורים. היא לא נעשתה בחוכמה, לא נעשתה בהדרגתיות, והיה מעורב בה המון פופוליזם. מאוד עצוב לומר, אך זה המצב. קח למשל את בתי הספר. בשביל מה היה צריך להחזיר את חטיבות הביניים? זה לא תורם כלום לכלכלה, אבל כן מפיץ את הנגיף. אנחנו התנהלנו ככה שעוד לפני שראינו מה ההשלכות של צעד מסוים, עברנו לשלב הבא. ההנחיות לא היו עקביות או הגיוניות. השרים בעצמם הפרו את הנהלים, כמו טקס חנוכת המחלף של השרה רגב, שהודתה על הבמה שלא מקפידים על הנהלים באירוע", אומר פרופ' אלחיאני.
מה ההשלכות של כל הטעויות וההפרות של ההנחיות על ידי מקבלי ההחלטות?
"נורא פשוט: הציבור איבד את האמון במקבלי ההחלטות ובהוראות שנותנים לו, ובלי אמון הציבור אין שום אפשרות להתמודד עם מגפה".
ישראל נמצאת כרגע על סף סגר כולל נוסף, אך יחד עם זה, פרופ' ניר־פז סבור שאפשר עוד להימנע מכך. "אנחנו נמצאים כרגע במצב שבו מספר החולים הקשים מוכפל בכל עשרה ימים. המשמעות היא שיש לנו עוד רזרבות, שאם נתנהל בהן נכון ולא נבזבז אותן, אם נקבל את ההחלטות הנכונות והמהירות - נוכל להימנע מסגר כולל. זה אפשרי, ואנחנו חייבים לעשות הכול בשביל זה".