במסכת שבת מופיעה דרשה של חכמים על הפסוק במשלי (יד,ל) "וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה". כל מי שיש לו קנאה בלבו - עצמותיו מרקיבים.
על הבעייתיות של מידת הקנאה אין צורך להכביר במילים, הלא משנה ערוכה היא: "רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם". והנה, בסוף פרשת בלק מסופר על פינחס, נכדו של אהרון הכהן, הפועל פעולה לכאורה רצחנית ואכזרית אשר הובילה בסופו של דבר להריגת נשיא שבט ישראל.
"וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ: וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:"
אותו מעשה עורר תגובות זועמות, וביקורת חריפה נמתחה על פינחס בעקבות הטבח הנורא שביצע. התחילו שבטים מבזין אותו: "ראיתם בן פוטי זה, שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה, והרג נשיא שבט מישראל!" (סנהדרין פב:). למרבה הפלא, ואולי האירוניה, באה מיד התגובה האלהית ומעניקה לפינחס ברית שלום: " לָָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם".
על סמך מה ומדוע זכה פינחס לברית מיוחדת שכזו?
מרן הרב קוק זצ"ל מבאר שדווקא משום כך באה התורה בתחילת הפרשה ומייחסת את פינחס לסבו אהרון: "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן" להוציא מליבם של בני דורו שגרסו שהמניע למעשיו לא היה אלא "תכונות רעות שמצד גזע אמו אשר גרמו לו שיהיה נהנה ממעשי הרציחה", אלא להיפך, ראתה התורה לנכון לפרסם דווקא כאן שצד הקדושה והחסד שקיבל מאהרון סבו הם אלה שגרמו לו לעשות את מה שעשה "אבל הקב"ה יחסו והודיע לכל, שטבעו של פינחס הוא כטבע זקנו אהרון, הטוב ואהוב לכל, רודף השלום, ובוודאי רחוק מרציחה, והיה מעשהו נגד טבעו ורק לשם שמים".
זה לגבי קנאותו החד פעמית של פנחס, אך איך נוכל לדעת גם אנחנו, האם כוונות קנאותנו טהורות כשל פינחס?
על כך משיב הרב שיש קנאות ויש קנאות, ולא ראי זה כראי זה. ישנה קנאות שלילית שכל מגמתה ועניינה שפיכות דמים ואכזריות, וישנה קנאות מסוג אחר לגמרי שמטרתה אהבת הבורא ית' ובריותיו. דווקא קנאות שנובעת מתוך אכפתיות לכבוד שמים ומתוך אהבת ה' ואהבת ישראל אמיתית היא זו שראויה להביא שלום לעולם, ולא, חלילה, להוסיף שנאה ומשטמה "ופניתו זו, של פינחס, שהיתה בקנאו לאהבת השי"ת וכבודו...וכוונתו להרבות כבוד שמים".
אמנם, דרושה כאן זהירות מרובה, ולא כל הרוצה ליטול את השם "קנאי" יבוא ויטול, כפי שהרב זצ"ל מסייג בדבריו "כי מה שקנאים פוגעים בו הוא דווקא קנאים המכוונים בטוהר הכוונה לשם שמים". רבינו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל מוסיף עוד הבחנה דקה, מתוך דקדוק בפסוקי התורה: הכתוב מדגיש שפינחס קם מתוך העדה, למה רלוונטי לומר לנו מהיכן הוא קם?
על כך עונה הרב צבי יהודה שאין הכוונה למקום גאוגרפי גרידא אלא מתוך איזה מצב נפשי עשה את מה שעשה. התלמוד ירושלמי מלמד שפינחס עמד מתוך הסנהדרין ולקח את הרומח בידו, דהיינו מתוך עצתם של חכמי ישראל שהם קרויים עדה, כדברי רש"י בסנהדרין, מתוך שיקול דעת של תורה ומתוך כוחה התורה פעל למען כבוד שמים, ולא חלילה קנאות מתוך עצבנות ומידות רעות.
זה הבירור החשוב שיוצא מתוך פרשה זו. אז, ורק אז, קנאות כזו איננה מביאה חורבן ואסון לעולם אלא אדרבא מוסיפה ברית שלום לגוף ולנפש יחד. שנזכה גם אנחנו להיות מקדשי שמים וללכת בדרכם של אהרון ופנחס, להיות אוהבי שלום ורודפי שלום
שבת שלום ומבורך
הרב ירמיה אשרוף, ר"מ בישיבת ההסדר "אור וישועה" חיפה