המשמעות של י"ז בתמוז

ימי הצומות נועדו לתשובה ולחשבון נפש שהרי לא העיקר המעשה הטכני של התענית, אלא החזרה בתשובה ותיקון המעשים.

רס"ן (במיל') הרב הלל חבשוש , י"ז בתמוז תש"פ

המשמעות של י"ז בתמוז-ערוץ 7
הרב הלל חבשוש
צילום: דובר צה"ל

י"ז בתמוז, אשר חל השבוע ביום חמישי, נמנה עם יתר הצומות, שמטרתם אבלות על חורבן ירושלים.

על פי האמור במשנה במסכת תענית (ד', ו') בשבעה עשר בתמוז התרחשו חמישה מאורעות מהקשים בתולדות עמנו: משה שבר את הלוחות הראשונים בראותו את עגל הזהב ברדתו מהר סיני, הכוהנים הנצורים בירושלים חדלו מלהקריב בבית המקדש את קורבן התמיד הקבוע, טיטוס, המפקד העליון של הצבא הרומי בארץ ישראל, הבקיע את חומת ירושלים שסימלה יציבות ואחדות, אפיסטמוס שרף ספר תורה, וכן הועמד פסל בהיכל המקדש שבירושלים.

מלבד להבקעת חומות העיר, בימי בית שני, ארבעת האירועים הנוספים שהתרחשו בי"ז בתמוז, היו 'רוחניים', הם השפיעו באופן ישיר על עצמאות היהודים ופגעו באחדותם. בשל כך תיקנו חכמים לעצור את שגרת החיים ולהתענות ביום זה.

ימי הצומות נועדו לתשובה ולחשבון נפש שהרי לא העיקר המעשה הטכני של התענית, אלא החזרה בתשובה ותיקון המעשים, כדברי הרמב"ם בהלכות תעניות (ה', א'): 'יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזיכרון דברים אלו נשוב להטיב שנאמר "והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם"'.

הרי שמשמעותה העיקרית של התענית, לדעת הרמב"ם, היא חשבון הנפש וחזרה בתשובה. י"ז בתמוז הוא גם היום הפותח את ימי 'בין המיצרים', תקופה שבה אנו נוהגים במנהגי אבלות ועצב, שמסתיימת ביום צום ט' באב.

יהי רצון ונזכה בקרוב שהצומות יהפכו לימי שמחה, אשר יגיע לאחר תהליך של תיקון המצב החברתי, שיש בו את ראיית האחר וצרכיו, כדברי הנביא זכריה (פרקים ז'- ח'): "משפט אמת שפוטו, וחסד ורחמים עשו איש את אחיו, ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם ... שבתי זממתי בימים האלה להיטיב את ירושלים... כה אמר ה' צבאות צום הרביעי (י"ז בתמוז) וצום החמישי (תשעה באב) וצום השביעי (צום גדליה) וצום העשירי (עשרה בטבת), יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו".