חברות וחברים יקרים, אני כותב לכם מביתי לאחר שאתמול נכנסתי לבידוד. הקורונה כאן, היא לא מדלגת על אף אחד מאיתנו. הקורונה לא מבדילה בינינו. היא פוגעת בכולם.
זו תקופה קשה, מדינת ישראל נמצאת במשבר כבר כמה חודשים. החוסר וודאות הבריאותי והכלכלי גדול מאוד. אף אחד לא רוצה להידבק, כולנו רוצים להישאר בריאים, ואף אחד לא רוצה לאבד את פרנסתו. הסיטואציה בה אנו נמצאים בהחלט קשה, לכולנו.
אין פה פתרון קסם, יש פה דרך ארוכה וקשה עד שנגיע למצב של חזרה מלאה לשגרה. כחבר בממשלה אני יכול לומר לכם שכל דיון שנעשה על הגבלות נעשה בזהירות וברגישות רבה. אסור להשאיר עסקים תלויים באוויר, ולכן עמדנו על כך שכל תחום שיאלץ להיות תחת הגבלה יקבל פיצוי על ההגבלה שתוטל.
כפי שהיינו אומרים בצבא ההנחיות של משרד הבריאות "נכתבו בדם". אם נעמוד בהם, המצב של התחלואה ישתפר ונוכל לחזור לשגרה זהירה. זה מצריך מכולנו לגלות ערבות הדדית וסולידריות אחד כלפי השני.
במקום מגוריי, נווה, התגלה זוג שנדבק באירוע מסוים בו הם היו. חברי היישוב הקפידו על ההנחיות בצורה הדוקה, ואמש הודיעו כי מתוך 200 נבדקים ביישוב לא נמצא אף חיובי אחד. ביישוב קטן עם אותם מסגרות חינוכיות ומוסדות ציבור הסיכוי להדבקה של כולם היה גדול, אך זה לא קרה כי שמרו על ההנחיות.
כששומרים על ההנחיות וחושבים אחד על השני, אחוזי ההדבקה יורדים. אגב, ביישוב גם הוחלט על הוצאת המניינים החוצה ולהתפלל באוויר הפתוח ולא בבתי הכנסת על מנת להפחית סיכונים.
המצב באמת לא פשוט, בעלי עסקים נמצאים בחוסר וודאות, אנשים נמצאים עדיין בחל"ת ויש כאלו שגם פוטרו, אך בשעת משבר כזו עם ישראל צריך להתעלות מעל המחלוקות ולגלות סולידריות ואכפתיות.
כשנכנסתי לתפקידי כשר חינוך קבעתי כי הנושא השנתי יהיה ערבות הדדית. בהתפרצות הראשונה של הקורונה עם ישראל גילה ערבות הדדית ועזרה אחד לשני, ההתפרצות השנייה איננה צריכה להיות שונה. זה זמן לחשוב אחד על השני, להתחשב, לגלות אמפטיה ולשמור על הכללים לטובת בריאות הציבור – כי רק יחד נוכל לנצח את הקורונה.