היעדרות הכיפות הסרוגות ממחאת העצמאים במוצאי השבת האחרונה לא היתה רק על רקע העובדה שהיא החלה עוד לפני צאת השבת.
בשנים האחרונות בחרה הציונות הדתית באופן מודע, להסתנוור מהתנועות הקוראות לחופש כלכלי קיצוני. היא התאהבה בקפיטליזם ובליברליזם הכלכלי שמרני, עד שלעיתים נשכח ממנה עולם הערכים ועמוד השדרה הותיק של סולידריות חברתית בבחינת "וחי אחיך עימך", או בשתי מילים, כאלה שאנחנו מכירים היטב: תורה ועבודה.
המשבר הכלכלי הנוכחי שמוריד משפחות שלמות עד לפת לחם, לא פסח גם על הציבור הדתי לאומי שכמו מאות אלפים אחרים במדינה- מטה לחמם נשבר, הם פוטרו מעבודתם, עוד לא חזרו מחל"ת, העסק שלהם מתייבש והם הפסידו סכומי כסף גדולים מדי בכדי להשתקם.
כמו כל תופעה חברתית שנוגעת בכל ציבור, גם מהציבור הדתי לא נחסך עוצם ידו של המשבר הזה, אז למה אם כך, קולו אינו נשמע? אולי זה קשור לעובדה שבמשך השנים האחרונות הזיהוי הבלתי ניתן להפרדה של הציונות הדתית עם הימין הליברלי שמרני, הביא בכנפיו גם את "בשורת" השוק החופשי - יבוא אמריקאי טהור, שאולי בכלל לא מתאים למודל הישראלי.
קחו לדוגמא ארגון כמו קהלת, שחרת על דגלו את חיזוק מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. הוא מציג לנו את הבטחת עתידה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, המוגשת כעסקת חבילה עם העמקת עקרונות השוק החופשי.
למה ומתי זה קרה? האם האבות המייסדים הסוציאליסטים רובם ככולם טעו בתפיסותיהם כאשר כוננו את הלאומיות היהודית על בסיס סולידריות חברתית, סוציאליזם ושיוויון?
שלא לדבר על התנועות הדתיות כמו המזרחי והפועל המזרחי שהיוו למעשה את הזרוע הפוליטית של האידיאולוגיה הציונית דתית, ומפלגת המפד"ל העתידית, וחרתו על דגלם עקרונות השוויון והצדק החברתי לאור המקורות והמסורת היהודית ובשיתוף תנועת העבודה הציונית סוציאליסטית.
ודוק - אותו שיח של זכויות הפרט וחרותו, המושמץ בדרך קבע מהצד הימני שמרני, כאשר הוא בא לשרת את זכויות המיעוט, הפך לאבן יסוד בהצדקה למניעת התערבות המדינה בשוק החופשי, כך שבעוד רוממות זכויות הפרט בגרונם של הימין השמרני קפיטליסטי, חובתה של המדינה לאזרח שנפל כלכלית, נדם, בבחינת התהפכו היוצרות.
נדמה שהחיבור של הציונות הדתית לימין הליברלי כדבר המובן מאליו, גרם לטישטוש ערכי ולהשפעה חד צדדית - דווקא על הציונות הדתית ולא להפך, מבלי שנשקלו ההשלכות עד הסוף.
לנוכח קריסתם של מאות אלפי משקי הבית, במיוחד בעת צרה שכזו, זהו צו השעה לציונות הדתית. וקריאה אל הדגל לבוא בהמונינו, מי ברגל ומי ברכב להפגין סולידריות ולהיות חלק מהמחאה הצודקת.
כן, הגיע הזמן שגם בהפגנות על הלחם והחמאה תוביל הכיפה הסרוגה. אחרי הכל, זה על התורה ועל העבודה.
עו"ד בתיה כהנא-דרור היא פעילה חברתית בנושאי דת ומדינה ומייצגת בתחום זכויות נשים