ארז צדוק
ארז צדוקצילום: אבישג שאר-ישוב

לאחרונה אנחנו נחשפים לשקרים בוטים של פורום השמאל 'מפקדים למען ביטחון ישראל', לפיו ריבונות תעלה למדינת ישראל 52 מיליארד שקלים בשנה.

לא נתעכב הרבה על השקר הזה, רק נציין שהם מדברים על ריבונות מלאה על כל יהודה ושומרון ואנחנו לצערנו מדברים כרגע לכל היותר רק על שליש משטח C. הם מסתמכים על שקרי הרש"פ שיש 2.5 מיליון ערבים ביו"ש כשהמספר הנכון הוא כ-1.8 מיליון, הם מדברים על אזרוח כל ערביי יו"ש כשאין בכך כל צורך (נפרט בהמשך) ועוד שקרים ואי דיוקים. אבל בואו נעזוב אותם ונדבר על מה כן צריך ומה כן נכון.

בשלב ראשון יש להחיל ריבונות על כל הישובים הישראליים ביהודה ושומרון, בנימין ובקעת הירדן (להלן יו"ש), בלי סימון גבולות ובלי מגבלות. כל ההתיישבות הישראלית-יהודית הקיימת כיום ביו"ש והרחבותיה העתידיות, תהיה תחת ריבונות ישראלית. הריבונות תכלול כמובן גם את אזורי התעשייה הישראליים ביו"ש.
חישובי עלויות הריבונות מתבססים על מתן תעודות זהות כחולות לערביי יו"ש שיחיו בשטח עליו תחול הריבונות, וכיוצא מכך על תשלומי ביטוח לאומי, קצבאות וכו' שהמדינה תשלם להם, בקיזוז תקבולי מיסים. במצב של ריבונות על ההתיישבות היהודית בלבד, העלויות הללו לא קיימות כלל.

ישנם שני יתרונות כלכליים מרכזיים בדרך שאני מציע:
יתרון ראשון הוא שריבונות תוביל לבנייה חופשית במסגרת הישובים הקיימים, כולל הרחבות והקמת יישובים חדשים. מכיוון ורוב רוכשי הדירות בישראל מעוניינים לגור באזור המרכז שדליל בקרקעות בכלל ובקרקעות במחיר סביר בפרט, ריבונות תזמן לציבור קרקעות רבות במהירות ובקלות, באזורים אטרקטיביים הקרובים למרכז הארץ. הפתרון הטוב ביותר לבעיית מחירי הדיור הגבוהים בישראל, הוא ריבונות על ההתיישבות היהודית ביו"ש. הערך הכלכלי לא יסולא בפז.

היתרון השני טמון בכך שהעברת אזורי התעשייה לריבונות ישראלית, תאפשר לחברות אמריקאיות רבות שמשווקות לאירופה, מזרח תיכון, אסיה או אפריקה וזקוקות לסביבת עבודה במדינה יציבה ודמוקרטית, להקים את המפעלים שלהם ביו"ש. זה לא יקרה מיד, אבל זה ריאלי. קיימתי שיחות בנושא עם עשרות חברי קונגרס בוושינגטון, שישמחו להעביר בקונגרס רגולציות שמהותן עידוד חברות אמריקאיות להקמת מפעלים ביו"ש. דבר זה יהפוך את יהודה ושומרון למרכז ייצור וסחר בינלאומי.

אי אפשר להפריז בערך הכלכלי של היתרונות הללו הנובעים מריבונות ישראלית ביו"ש, שעשויים לתרום רבות ולהוות מנועי צמיחה מרכזיים בשגשוג של מדינת ישראל כולה בעשורים הבאים.

במקביל לריבונות על הישובים היהודיים, מדינת ישראל צריכה להילחם בהסתה ולעודד בנייה במיקומים אסטרטגיים ביו"ש: צפון השומרון, עוטף שכם, עיבוי חוצה שומרון, עוטף ירושלים ואזור הר חברון. צעד נוסף יהיה עידוד הגירה מרצון של ערביי יו"ש ורצועת עזה. רבים מהם רוצים להגר כבר כיום ואי מתן אפשרות כזאת, מהווה הפרת זכויות אדם כלפיהם. נושא זה הינו היחיד שיש בו עלויות למדינה, אולם אלו עלויות נשלטות, שכן המדינה יכולה להחליט על הסכומים והתזמון. אגב, למשפחות קל יותר להגר כשהן בעלות אמצעים מינימאליים ולראש המשפחה יש ידע ומקצוע. שגשוג כלכלי ביו"ש באמצעות הקמת מפעלים של חברות ישראליות ואמריקאיות והרחבת אזורי התעשייה הישראליים, יאפשר למספר גדול יותר של משפחות בקרב ערביי יו"ש שמעוניינים בכך, להגר למדינות אחרות.

לאחר שהבנייה האסטרטגית ביו"ש והריבונות על הישובים הישראליים יורידו סופית את רעיון המדינה הערבית מהשולחן, מדינת ישראל תפתח ביוזמה חדשה, לפיה ערביי יו"ש יקבלו אזרחות ירדנית וערביי הרצועה יקבלו אזרחות מצרית. ירדן ומצרים יקבלו בתמורה מענקים נדיבים מארה"ב, מדינות אירופה והמפרץ שיראו בכך את קץ הסכסוך ואפשרות שגשוג של האזור, וגם חלק ממיסי העבודה של האזרחים החדשים. לאחר הסיכום הזה, מדינת ישראל תחיל ריבונות מלאה על כל ארץ ישראל, כאשר אותם אזרחים ירדנים או מצרים יורשו להמשיך להתגורר בישראל, אך יהיו בעלי אזרחות זרה ויצביעו לפרלמנט במדינת האזרחות שלהם.

נסכם כלכלית: העלות היחידה בכל התהליך הזה, היא מימון ההגירה מרצון, עלות נשלטת שהמדינה תחליט על היקפה ומועדה. היתרונות הכלכליים עצומים ויהוו את מנועי הצמיחה של כלכלת ישראל בעשורים הבאים. ולסיום - ריבונות על ארץ ישראל היא לא עניין כלכלי. היא עניין אמוני. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, וערכה לא נמדד בכסף.