לשיר בשביל להתגעגע

למוזיקאי אורי וייל תשעה באב תמיד היה סמל לגעגוע, ועכשיו הוא מנסה להזכיר גם לנו את אותו געגוע ישן

אריאל פייגלין - ערוץ 7 , כ"ב בתמוז תש"פ

אורי וייל וניגון ירושלמי
אורי וייל וניגון ירושלמי
צילום: ענר טאוסיג

"אני בעל תשובה" מספר המוזיקאי אורי וייל, "ואני זוכר כבר בתור נער את תשעה באב כיום שהיה מאוד משפיע בתהליך התשובה שלי.

משהו בגעגועים שם, התחבר לי לתחושה החיסרון במקום בו אני נמצא. הזדמנות להתחבר למשהו גדול יותר. אני זוכר את עצמי יושב על הרצפה של בית הכנסת, ופשוט מתגעגע למשהו שאני לא ממש יכול להסביר".


להסביר הוא אולי לא יכול, אבל לשיר ולנגן דווקא כן. את הדרך החדשה שלו לזכור את אותו געגוע ישן, מצא אורי בקינות, פס הקול של ימי בין המצרים אם תרצו. "היה לי ברור שאני רוצה להקליט קינה" הוא מספר, "והאופציה הטבעית הייתה "בצאתי מירושלים", בגלל המילים המובנות יחסית".



אוקי, אז המילים מובנות. אבל מה לגבי הלחן, אני שואל את אורי, הרי יש הרבה אנשים שמקפידים לא לשמוע מוזיקה בשלושת השבועות?

"מותר לשמוע כלי נגינה בשלושת השבועות" אורי עונה בנינוחות, "ואפילו בתשעת הימים. בתנאי, כמובן, שמדובר בשירים עצובים". תוך שניות הוא שולף את הציטוט המתאים מפניני הלכה: "...וכן שמעתי מאבי מורי, שלא רק שמותר להשמיע שירים עצובים על החורבן בליווי כלי זמר דרך הרדיו בתשעת הימים אלא שיש בזה מעלה, שעל ידי כך הלבבות מתעוררים יותר להתאבל על החורבן..."

את השיר הוא לא הוציא לבד, אלא יחד עם ההרכב "ניגון ירושלמי": יגל הרוש, יוני שרון, משה שלו ואילן קינן. "כל אחד מהם שחקן נשמה ומאסטר בתחומו" אומר אורי, "והייתה לי זכות גדולה לעבוד איתם. תודה וברכת שלום ואהבה גם להלל מאלי, אוהב ואהוב ירושלים שנמצא בשהות זמנית בחו"ל".


כל המתאבל על ירושלים זוכה לראות בשמחתה, ואורי מקווה שהקינה הזאת תפיץ איתה את האבלות והגעגועים, אבל גם, לעתיד לבוא, את השמחה.