לא להסתכל בקנקן

פעמים רבות אני נדרשת על ידי שדכניות, או רבניות, או אימהות מוטרדות, לשאלה- לגבי איזה בעיות רפואיות יש לידע לפני חתונה את החתן.

ד"ר חנה קטן , כ"ב בתמוז תש"פ

ד"ר חנה קטן
ד"ר חנה קטן
צילום: ללא קרדיט

מירוש מסתובבת עם אות קין בוהק על מצחה. אמנם זה אות קין וירטואלי, אבל הוא מאד נוכח בתודעתה ובדימוי העצמי שהיא סיגלה לעצמה.

כנערה, היא אובחנה כ'סובלת' משחלה פוליציסטית. המופע שכלל אקנה ושיעור וההשמנה התאימו לאבחנה שהדביק לה הרופא. הוא קבע בנחרצות 'קרוב לוודאי ,תצטרכי טיפולי פריון כדי להרות' ... מאז, עברו שנים, ומירוש רזתה ופניה חלקים טפולי הלייזר חוללו פלאים.

ועדיין מקונן בתוכה החשש מפני הבאות. בתוך תוכה היא מבקשת להאמין שהאימהות ממתינה , עם זרועות פתוחות, מעבר לפינה. אבל המילים האימתניות של הרופא- 'קרוב לוודאי.'.. מהדהדות באוזניה.

'דוקטור, תגידי, אם לספר לו בדייט על המחזור הלא סדיר? ' כמה פעמים שמעתי את השאלה הזאת. ובעצם- למה היא נשאלת? אני נדרשת לשאלה של בחורה שעומדת לפני פגישה, ותמהה אם לדבר על 'מום' מסוים שיש לה. מאד חשוב לי שהיא תדע לקבל פרופורציות, ולנרמל בעיני רוחה את מצב בריאותה . כל כך נפוץ לראות בנות שמדמיינות תסריט קודר ומאיים.

'יש לך בעיה הורמונלית מאד מאד שכיחה, אני פותחת. 'היא מופיע בווריאציה זו או אחרת בכעשרה אחוז מהנשים הצעירות. רוב הנשים תהרינה מבלי להניד עפעף. ולאלה שלא- יש טיפול הורמונלי פשוט.' אני מביטה בה בסקרנות. מתח אצור של שנים מתפרץ החוצה בשטף של דמעות....'אה, איזו הקלה זאת, דוקטור', היא מכריזה, ואנחת רווחה מלווה כשושבין את מילותיה.

ואכן, פעמים רבות אני נדרשת על ידי שדכניות, או רבניות, או אימהות מוטרדות, לשאלה- לגבי איזה בעיות רפואיות יש לידע לפני חתונה את החתן מדובר במצבים העלולים לפגוע בפריון העתידי, כגון אל- ווסת על רקע הפרעת אכילה, שחלה פוליציסטית, כריתת שחלה ועוד. ואני חושבת שלא בכל מקרה יש ענין לשתף, ובוודאי לא את ההורים .פעמים רבות יש נטייה ל'דרמטיזציה' סביב בעיה רפואית פעוטה, שרק מי שמצוי בנושא מבין את שוליותה. אבל זאת בחירה של בני הזוג – רק הם יכולים להחליט האם לשתף אחד את השני.

במקרים בהם אתם בוחרים לשתף במשהו שמטריד אתכם, חשוב להדגיש את הדברים במעטפת המתאימה, כדי לא להבהיל את הצד השני יתר על המידה. מוטב להגיע יחד ליעוץ מסודר אצל רופא כדי שהדברים יובנו בפרופורציה הנכונה. וזה מרגיע.

השאלה היא מתי לשתף את הצד השני. הרב אליהו זצ"ל היה אומר- 'עד שיביאו שליש'- וכוונתו העמוקה היתה לכך, שכדאי פתוח את הנושאים האלו רק כאשר הקשר מתחיל להתחמם ולהיות רציני, ושיש סיכוי טוב שימשיך.

יש מצבים בהם לא ניתן להסתיר את החששות. יש בנות שדורכות על קו הגמר של גיל 39-40 ומוצאות שאין דייטים כי הן לא הקפיאו ביציות. הבחורים שואלים היום את השאלה המקדימה הזאת, לפני יציאה לפגישה בגילאים האלו.. ואני שואלת- וכי יש לנו יכולת לבדוק את הפריון העתידי של האיש? ישנם מצבים בהם ישנם סימני שאלה ברקע [ניתוחים באגן בעבר, עישון כבד, ועוד], אבל אנחנו לא עוסקים בכך עד לאחר החתונה, מסיבות מובנות. וזה קצת 'לא פייר'. ובכלל, למה באמת צריך להתעסק עם זה? 'מה' אשה לאיש'. והאהבה תנצח.

אז זהו- שלא ממש. ההחלטה על חתונה היא המשמעותית ביותר בחייו של אדם, והצעירים מבינים זאת היטב, במיוחד ככל שהגיל עולה.. הם ניגשים בספקנות, , חיבור אמתי. אך אליה וקוץ בה, כי פועל יוצא מכך הוא פחות מוכנות לפשרות, ולאות בקבלת החלטות .

בעיני, 'מומים' גופניים אינם מעלים ומורידים את ערכו של אדם. בעיני, צריך לראות ללבב. האדם מביא את עצמו לפגישה, את הזרימה, את האופטימיות, את טוב הלב והפרגון לזולת. והתכונות האלו הן שתעצבנה את האושר הזוגי. והרי איננו יודעים, ממילא מה ילד יום, לא בענייני בריאות, ובכלל.

היום אתה בריא, ומחר- ה' ישמור... את הלמוד הזה אנחנו מקבלים יום יום מבית מדרשו של פרופסור קורונה. אבל התכונות העבודה הפנימית שהוא עושה, המידות שבהם ניחן- אלה ילוו את האדם במסע חייו. וזהו העיקר. תכולת הקנקן ולא המעטפת.

עדיין לא הצטרפתם לפרויקט? זה הזמן להצטרף ללא התחייבות.