'אל תקבלו ממתקים מזרים!', ההבדל שבין אנשים בוגרים לילדים הוא אפשרות ההבחנה בין מי שבאמת מבקש את טובתך, ובין מי שנותן לך ממתק לטובתו האישית. אני קצת מתבייש שאני צריך לכתוב את השורות הפשוטות הבאות אך לצערי אין מנוס מכך.
בחודשים האחרונים הומצא ענף ספורט חדש: 'חביטת מערכת הכשרות', במסגרת הענף בעלי עסקים שהרבנות מסירה להם את הכשרות מפרסמים את 'הצד שלהם' ברשתות החברתיות, צד זה כולל בעקביות טענות על סחטנות, משגיח שלא מגיע, דרישות שאינן הגיוניות, מחיר מופרז, ובכך מנומק המעשה 'האמיץ' שבו בחרו בעלי העסק - לעמוד על שלהם ולהפסיק את ההתקשרות עם הרבנות, כביכול מדובר בלא פחות מלוחמי צדק וחופש שבחרו לשאת בנטל ולהיות חלוצים במערכה למען כולנו. שיאו של ענף הספורט הגיע לפני כשבועיים כאשר בית עסק ללא הכשר, שגילה את האפקט הפרסומי שבענין, פרסם הודעה מפורטת על הסיבה שבגינה הוא החליט להסיר את הכשרות, בשעה שכלל לא היתה לו כשרות מעולם...
העובדה שכל שונאי היהדות במדינת ישראל עטים על כל הודעה שכזו כמוצאי שלל רב אינה מפתיעה לצערי. גם העובדה שכלי התקשורת בוחרים פעם אחר פעם לתת במה לבעלי העסקים הללו, ללא הצגה הולמת של האמת (ואף ננזפו על כך מספר פעמים על ידי נציב קבילות הציבור), אך היא אינה מפתיעה. המלחמה בגיזרה זו כבר מזמן חצתה כל גבול טעם טוב, וכל האמצעים כשרים בה כולל הפצת כזבים ללא שום ביסוס עובדתי.
הנתון המפתיע הוא כמות האנשים ה'תמימים' שברשתות החברתיות עומדים מבולבלים אל מול המידע שמוסר בעל העסק. אל קבוצה זו אני רוצה לפנות ולומר ברורות – חברים, אין כאן אלא ספין שיווקי. כל מי שמכיר מעט את מערכת הכשרות של הרבנות יודע שהיא אמנם לא מושלמת, אך תכונה אחת אין בה – היא לא ממהרת להסיר כשרות מעסקים. אם ישנה בעיה בתחום היא הפוכה, אורך רוח גדול מידי בהתנהלות מול עסקים מפרי נהלים, ונסיונות ארוכים להגיע להסדר שלעיתים אורכים מספר שנים. אם הרבנות החליטה להסיר כשרות לעסק מסוים זה מעיד בסבירות גבוהה שהמצב חמור והגיעו מים עד נפש.
איך אנשים מיישבים לעצמם את הטענות לסחטנות כספית מצד הרבנות, בה בעת שלטענתם מתברר שבכל שני וחמישי מוסרות כשרויות מעסקים על לא עוול בכפם, כאשר בכך הרבנות יורה לעצמה ברגל וחותכת הכנסות? לצערנו ברוב הרבנויות המשגיח מקבל את שכרו ישירות מבעל העסק, כך שאם הפיקוח על העסק מופסק – המשגיח חוזר למעגל האבטלה. אז חברים, תפקחו את העינים ותהיו הגיוניים! אני לא אומר שלא יכולים להיות מקרי קצה שבהם ישנו מפקח מושחת שפועל לטובתו האישית, אבל האם סביר לחשוב שזה המצב ממש במקרה בכל עסק שהוסר לו כשרות ברחבי הארץ?
אז בפעם הבאה שאתם פוגשים בפרסום דומה מטעם העסק, עצמו לרגע את העינים ודמיינו את ישיבת העסקים שבה התקיים הדיון כיצד להתגבר על המכה הכלכלית שבהסרת הכשרות, דמיינו את הבוז בעיני המשתתף שהציע להוליך את הציבור שולל ולפרסם פוסט שקרי שמן הסתם כולם יאמינו לו, ותבחרו שלא להיות חלק מזה, לא לתת לאף אחד לעשות סיבוב על תמימותכם.
ומכאן קריאה לכשרות צהר, שבעת הקמתה הצהירה שלעולם לא תכנס לעסקים שהרבנות הסירה מהם את הכשרות, ללא המתנה של שלשה חודשים ובירור מעמיק עם הרבנות על סיבות הסרת הכשרות, באופן מפתיע כשרות זו שחרתה על דגלה את נס האמינות והכנות בחרה להפר את התחייבותה ולתת פיקוח חלופי לעסקים שהרבנות הסירה מהם את הכשרות.
מעבר לשאלה כיצד אפשר לסמוך על מערכת שבוחרת להפר את התחייבותה הפומבית, ומעבר לנזק הרב שנגרם לכל מערכת הכשרות כולה כאשר בעל העסק והמשגיח יודעים שבכל רגע נתון הוא יכול לעבור לכשרות חלופית אם המשגיח לא יכנע לדרישותיו, מעבר לכל אלו על צרכני הכשרות לשאול שאלה בסיסית: כיצד יתכן שבעסקים שבהם הרבנות לאחר מאמצים רבים לא הצליחה להסדיר את בעיות הכשרות, עד שנאלצה להסיר את התעודה, בתוך יום או יומיים הכל מסתדר עם כשרות צהר ובא על מקומו בשלום? האם נס ופלא יש כאן? או שמא ההלכה של צהר שונה מזו של הרבנות?
אנו קוראים לארגון צהר – חדלו הרע, חזרו לתמוך בחזונו של אור האורות וחזקו את כשרותה של הרבנות הראשית לישראל. אם קשה עליכם משא זה, ואין בלבכם את אורך הרוח והאמונה בדרך הארוכה - לכל הפחות אל תזיקו.
הרב יצחק דביר, מרבני ארגון כושרות