אם יש משהו שכל אומות העולם מסכימות עליו זה בטח גלידה. גביע או כוס, חלבי או פרווה, בחורף ובקיץ, אין מצב שאפשר להגיד לא לקינוח הוותיק ביותר בעולם. אז איך מכניסים אלף שנות אימפריות, מהפכות ושוביניזם בגביע אחד? קחו לק, אנחנו מיד מתחילים.
אלף לילה ולילה
הגלידה הראשונה הומצאה בממלכת פרס העתיקה, שם נהגו האיראנים הראשונים לקחת קרח או שלג ולערבב לתוכו מיץ ענבים. חושבים שמדובר בקרטיב? עוד לא, גם זה יגיע.
מיליארד סינים (לא) מלקקים
התחנה הבאה - סין. בכל הקשור לשיטה וייצור המוני, השאירו את זה לאומת הסדר והארגון. הסינים היו למעשה הראשונים לרסק את הקרח ואף להוסיף לו מיצי פירות. מי אמר מסחרי ולא קיבל?
קול קורא, לנדוד לנדוד
התחלנו בפרס, התרחקנו לסין ועדיין איכשהו גלידה בכלל מזוהה עם אירופה. על כך מגיעה התודה לערבים הקדמונים שבנדודיהם בין מזרח למערב, דאגו להעביר לאימפריה הרומית המתעצמת את בשורת הקינוח שסחרר את המזרח. שם, בזכות טכנולוגיה מתקדמת שאפשרה אחסון טונות של קרח, הגלידה מתמסדת היטב בלב המערב. כדי לחתום את הפטנט על שמם, הוסיפו הרומאים סוכר ודבש. לא, אל תתבלבלו עם מוזלי כי גרנולה אז עדיין לא הייתה באופנה בכלל, אבל הגלידה שלנו בהחלט ממשיכה להתפתח בצעדי ענק לדמותה כפי שהיא מוכרת לנו כיום.
או לה לה
הרבה עמים סבלו קשה מנחת זרועה של האימפריה הרומית הדורסנית. איך בכל זאת מחזירים להם? תשאלו את הצרפתים. בזמן שאלו היו תחת כיבוש רומי וזכו ליהנות מהקינוח הטרנדי של הקיסר, הם החליטו להתחכם קולינרית כמו שרק הם יודעים, ועכשיו לתוך הקרח הקפוא, מיצי הפירות, הסוכר והדבש, הם החליטו להוסיף חלב.
בזמן הזה פחות או יותר את החלב כבר הפכו לשמנת, איטלקים מבקרים בצרפת וההיפך כמובן, וגלגולים נוספים וקצת פחות דרמטיים תודה לאל, מקבעים את הגלידה בתור מוצר איטלקי כפי שהוא מוכר לנו בעת המודרנית – "הג'לטו" הסקסית והמרעננת.
נכון, יכול להיות שהפטנט בעצם לא רשום על שמם של האיטלקים, אבל כמו החליפות שלהם, איטלקי טוב יידע לתפור לכל מוצר את העטיפה הנכונה שתעניק לו בדיוק את הסקס-אפיל שמוצר בינלאומי זקוק לו.
מאחורי כל קונוס עומדת אישה שנשדדה
המהפך ביכולות הייצור הביתיות של הגלידה מגיע בשנת 1843 מאומת ה"עשה זאת בעצמך". באותה השנה, עקרת בית אמריקאית ממציאה מכונה להכנת גלידה ביתית.
מי זאת אתם שואלים? גם אנחנו. ההיסטוריה לא מאכזבת ואת הרעיון הזה רושם בתור פטנט גבר אמריקאי אחר מספר שנים מאוחר יותר. הוא אמנם גנב את הרעיון אבל הוא לא זוכה לתהילה, כי גם השם שלו לא נשאר מוכר. כמו שאומרים, נקמה טובה מומלץ להגיש עם כדור וניל עוגיות בצד.
לסיכום, בין אם היא פרסית, צרפתית, איטלקית או ערבית, לנו זה לא באמת משנה. במדינה שחם בה 364 ימים בשנה, לא נותר לנו אלא להיות אסירי תודה על הקינוח ההיסטורי המרענן הזה.
רק תעשו טובה, בפעם הבאה שאתם נותנים לק, זכרו להצדיע לפיסת ההיסטוריה המפוארת הזאת המונחת לכם בתוך הגביע.