הדבר היחיד שתלוש מאיתנו - תלוש השכר

אפרת, עובדת סוציאלית שובתת, רק מבקשת שהמדינה תבין את הצורך להתפרנס בכבוד במקצוע שרבים תלויים בו.

לאה צ'סטרמן , כ"ג בתמוז תש"פ

הדבר היחיד שתלוש מאיתנו - תלוש השכר-ערוץ 7
הפגנת העובדים הסוציאלים
צילום: דוברות

משרתם של מי אנחנו? החברה מגדירה את מקבלי השרות שלנו בדרכים שונות: אוכלוסיית רווחה, החצר האחורית של החברה, אוכלוסיה מודרת. הכל רק כדי לא להגיד: זה יכול להיות אני, את והוא.

אנחנו מפגינים היום, כאן, בפינה החמה , בצומת גוש עציון וכולי רועדת. הפינה החמה שצמחה משבר גדול על הרצחם של צחי ששון וד"ר שמואל גיליס.

חושבת על אותם תושבים, עוברי אורח שנרצחו בפעולות איבה כאן ממש. על הרוגי תאונות הדרכים בצומת גוש עציון. האלמנות, האלמנים, היתומים, המשפחות השכולות. רבים רבים.

ואנחנו, העובדים הסוציאליים בחיל ורעדה, מלווים אותם ברגעים הקשים. את המשפחה והקהילה. כולם חרוטים בלבנו, חדרו לנפשינו. חוזרים לביתנו ומסתייעים במשפחותינו כדי להתכונן לבאות. 24/7. חגים ושבתות.

אנחנו מחוברים ובלי הדרכות.

הדבר היחיד שתלוש מאיתנו זה תלוש השכר. לא עבודת קודש אנחנו עושים, עבודה מקצועית, מאתגרת חוצה מגזרים וקהילות. אנו משקיעים בחוסן הפרט, המשפחה והקהילה. ולכך נדרשת למידה אין סופית. כל רצוננו הוא להתפרנס בכבוד. תוך הגנה על שלומנו.

אסיים בציטוט חלק משירו של בני אמדורסקי (קרדיט לעו"ס שאת שמו אינני יודעת) :

"אני גיטרה, מישהו פורט עלי...אני סימן אני עדות לידידות ולבדידות אני גיטרה פעם אולי הייתי עץ ובתיבת התהודה אני זוכר את כל מי שניגן עלי ואני אומר תודה".

בהצלחה לנו בשביתה.

הכותבת היא לאה צ'סטרמן - עו"ס, לשעבר מנהלת אגף הרווחה בגוש עציון.