אורחות חיים

שתי אורחות חשובות ונפלאות שנכנסו אליי הביתה בשבוע שעבר, למרות הקורונה, העניקו חיים וחיות לימי החולין שלנו

איה קרמרמן , כ"ד בתמוז תש"פ

איה קרמרמן
איה קרמרמן
צילום: יעל אילן

בשבוע שעבר באו לביקור בביתנו שתי אורחות חשובות. בימי קורונה כלל לא מובן מאליו שנתתי להן להיכנס אלינו הביתה. אבל האמת, לשתיהן לא יכולתי לסרב. ידעתי שאם אני מסרבת, לכל אחת מהן, אני מפסידה זכות להיות חלק ממשהו מיוחד.

לפני בואה של האורחת הראשונה, כל הבית התכונן. סיפרתי לילדים מה עומד לקרות. הם מאוד התרגשו, מיד הבינו את גדולת הרגע וביקשו לעזור בכל דרך וצורה. נסעתי לקנות כלים מיוחדים, כי אורחת כזו לא מגיעה בכל יום. מגיע לה להגיע לבית הכי חגיגי שיש. מגיע לה להרגיש שהכנו הכול לכבוד היום המיוחד שלה. גיהצתי את המפה. קנינו פרחים שיקשטו את הבית. החבר'ה שלי ואני שטפנו את הרצפה, סידרנו את הגינה. קרצפנו כל מה שנקרה בדרכנו. הברקנו חלונות, ניקינו שקעי חשמל. הרי פדיחה שהאורחת תגיע ותראה שמטונף פה. במיוחד לכבודה הכנתי דברים טעימים. סידרנו את הסלון וגלגלנו מחדש את המגבות בשירותי האורחים. אורחת חשובה או לא אורחת חשובה?

לא עוד בת מצווש

לא הכרתי את האורחת שלי, רק שמעתי סיפורים עליה, על המתיקות המיוחדת שלה. כשהיא הגיעה, ממש התרגשתי. החיוך שלה, כשהיא נכנסה לבית וראתה את כל מה שהכנו לכבודה, היה שווה הכול. האורחת שלנו בת 12. היא לא רצתה עוד בת מצווש. היא ביקשה משהו אחר. רצתה להרגיש שהיא נכנסת בקדושה, במשמעות ובחיבור לעולם המצוות. כדי להגשים את בקשתה של איילת, בעלת העיניים הגדולות והבוגרות, הוחלט על ערב מיוחד: שיחה על הכניסה בשער החיבור לה' ואפיית ארוחת בוקר מפנקת, שאותה איילת ואמה ייקחו למקלט של 'בת מלך', עמותה של צדיקות שמפעילות מקלטים לנשים דתיות הסובלות אלימות מצד בני זוגן. כנראה שגם ילדה בת 12 לא יכולה להישאר אדישה לגל האלימות המכוער נגד נשים, והחליטה ביום השמח שלה לשמח את אלו שהכי צריכות את זה. ילדה שהיא בת מלך, כבר אמרתי? לא יכולתי לסרב לכזו חוויה. גם להיות חלק קטן מרגעי נתינה והתחשבות, מרגיש לי כדבר החשוב ביותר בימים מטורפים אלו.

כמו שתיארתי לעצמי, היה ערב מרגש מאוד. פגשתי ילדה שהצליחה לגדול לתפארת, בצניעות פנימית וחיצונית. ילדה שופעת ערכים ומלאת נתינה. ילדה שנתנה לי תקווה שאכן אפשר לגדל ילדים אחרת בעולם הזה, שלוחש להם באוזן בגיל מוקדם מדי: בואו אליי, צאו לגלות אותי. הלב שלי ליווה את האורחת החשובה עוד מספר ימים. חוויה מדהימה, עבורי לא פחות מעבורה.

ספונג'ה פעמיים בשבוע

האורחת השנייה הייתה חשובה לא פחות. חשבתי שאהיה מותשת מהאורחת הקודמת, אבל ככל שהתקרב הביקור של האורחת השנייה, ההתרגשות התחילה לפעפע בתוכי. הילדים קצת התחרפנו. "אמא, לא שטפנו כבר את הבית השבוע?". הסברתי להם שזה לא רלוונטי. זכינו בשתי אורחות השבוע, ואורחת היא אורחת. חוץ מזה, האורחת הזו בוודאי לא פחות חשובה.

ושוב, מיד הם נרתמו. שוב הלכתי לקניות. קניתי את כל הסופר פלוס אופציית ילדים מורעבים. שלא יהיה מצב שהאורחת מגיעה והארבה הפרטי שלי מכלה את המקרר לפני בואה. שוב סידרנו הכול, כיבסנו, גיהצנו, הכנו, התארגנו, בישלנו, התלבשנו. באמת שאורחת כזו לא מגיעה כל יום. כמה שהייתי עייפה, לא ויתרתי. לא נחתי ולא נרגעתי עד שכל מה שרציתי שיהיה מוכן, אכן היה. שלא כמו האורחת הקודמת, את האורחת הזו אני מכירה. אני אוהבת אותה בכל נים בגופי ובנשמתי. אנחנו מחוברות כמו החברות הכי טובות. כשאנחנו רחוקות, אני ממש מרגישה את החיסרון שלה. כשאנחנו יחד, אני נושמת אחרת. מלוא הריאות. יש לה אפקט כזה עליי. היא כמו בועה של אהבה שמגינה עליי מפני העולם. זכיתי בה. אני ממש מרגישה את זה. לא יודעת מי הייתי אם לא היא. האורחת שלי. השבת שלי.

ברגע שהיא נכנסה בדלת, משהו בי השתנה. היא הכניסה את האוויר המיוחד שלה לבית, לריאות. אוויר כזה שמזכיר לי להיות בהכרת הטוב. אוויר שגורם לי לעצום עיניים מול ערמת הכביסה שנותרה, מול הבלגן שהילדים השאירו בפינה. להגיד לעצמי, גם זו לטובה. לזכור שהם כל כך עזרו, וגם להם מגיעה הפסקה מהחול. אוויר שהוא טוב יותר מכל שפריץ של רסקיו. אוויר שמריח כמו חלות טריות. אוויר שמשכיח מהלב ומהמוח את טרדות החיים. מלטף את החששות כמים זורמים.

כשקיבלתי את פניה, חיוך נמרח לשתינו על הפנים. אני נשמתי לרווחה. היא ומלאכיה הסתובבו בשמחה בבית, בדקו כל מיטה שהצענו, הריחו כל תבשיל שהכנו לכבודה. המלאך הרע אמר אמן בעל כורחו והשאיר אותנו עם האורחת שלנו. היא ישבה איתנו בשולחן, שהיה ערוך לכבודה. אכלה איתנו את החלות הכי מתוקות, התענגה איתנו בתענוגים. אפילו שלא היו שליו וברבורים. סורי, ברבורים יש באגם, עם נעלי אצבע וחצאית טוטו. אכן, כל ההכנות לכבוד האורחת שלנו היו שוות את המאמץ. בדיוק כמו עם האורחת הקודמת, גם עם האורחת הזו הייתה לי חוויה מדהימה של פעם בחיים. כמו תמיד.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com

סשימי סלמון במרינדה
צילום: איה קרמרמן, מתוך הספר "אמא, טעים לי"

סשימי סלמון במרינדה

הייתה לי התלבטות אם לתת את המתכון. לא כולם אוהבים להתעסק עם דג נא. אבל אז נזכרתי: כשגרנו בתל אביב, היה במרכז המסחרי השכונתי דוכן סושי. בכל פעם הייתי נדהמת לראות ילדים שחוזרים מבית הספר ומתיישבים בחבורות בסושייה. ולחשוב שאנחנו היינו יושבים על הברזלים אחרי בית הספר.

המצרכים:

400 גרם פילה סושי סלמון טרי מאוד! // ½ לימון סחוט // 2 ס"מ שורש ג'ינג'ר טרי ומקולף // 2 כפות רוטב סויה איכותי // ½1 כף מירין (רוטב אסייתי מתוק) // ½ כפית שמן שומשום // 1 גבעול בצל ירוק חתוך לרצועות דקות // שומשום שחור לקישוט

אופן ההכנה:

טוחנים יחד בשייקר את מיץ הלימון, הג'ינג'ר, הסויה והמירין עד לקבלת רוטב // מעבירים את הרוטב במסננת כדי להשאיר את הסיבים של הג'ינג'ר מחוץ למתכון // חותכים את הסלמון לחתיכות בעובי כ־½ ס"מ // שופכים את הרוטב לצלחת עמוקה, כזו שתכיל אותו, ומסדרים עליו את חתיכות הסלמון // מפזרים את השומשום והבצל הירוק ומגישים.