1."גבירותי ורבותי, מהפך!", הכריז 'מר טלוויזיה' חיים יבין במאי 1977, כאשר בישר לעם ישראל כי תמו 29 שנות שלטונה הרצוף של מפא"י. עידן זה מתמשך עד עצם היום הזה, עם הפסקות קלות שבהן עברה זמנית ראשות הממשלה לידי הנהגה - כושלת עד הזויה - של השמאל.
אז, ימי ערב מהפך 77', נרשמו הרבה אותות על הקיר, אבל המפא"יניקים התעלמו. כל פעמוני האזעקה צילצלו, אבל הם לא שמעו. ואז, גבירותי ורבותי, אפילו לא היתה באוויר שום קורונה שאחראית למשבר הכלכלי המכרסם כיום ביסודות החברה.
2. בימים ההם, לפני 43 שנה, העמיקו בציבור תחושות קבס מן ההתנשאות והזילזול מצידם של הפלבאים המיוחסים, נוגסי מנעמי השלטון, מול נאקתם של שאר המעמדות, של 'עמך'. ההנהגה התנהלה ברוח ימי פומפיי האחרונים ונשות ווינדזור העליזות ומשנת לואי ה-14: המדינה זה אנחנו.
הציבור נדהם לגלות אז ששליחיו ממפא"י אינם יודעים להבדיל בין רכושם הפרטי של מנהיגיה לרכוש המדינה, ושהמדינה מממנת את הוצאותיהם הפרטיות. בזו אחר זו, עוד זה מדבר וזה בא, נחשפו פרשיות שחיתות מצמררות: פרשת ידלין, התאבדות השר עופר, מאסרו של בכיר המפלגה מיכאל צור (שעל חשבונו התלוצץ הציבור על משקל הפיוט 'צור משלו אכלנו' – ושר בציניות כואבת: 'צור אכל משלנו'), חשבון הדולרים המביך של רבין (מרץ 1977), ה'תרגיל המבריק' הנואל של רבין לסילוק המפד"ל מהקואליציה (מזכיר משהו?) שעלה לו בריסוק 'הברית ההיסטורית' ובהובלת הציונות הדתית לחיק האופוזיציה דאז.
כל התופעות המושחתות האלה והאחרות, הובילו אוגדות של מצביעי מפא"י נאמנים לחיק מפלגות האופוזיציה: ליכוד, מפד"ל (שנסקה לשיא גודלה, 12 מנדטים) ותנועת המחאה ד"ש שקמה על רקע השחיתות שחגגה נוסח ימי פומפיי האחרונים ונשות וינדזור העליזות. העם שלח את המושחתים הביתה.
3. הפעם המציאות שונה אבל התוצאה עשויה להיות זהה. יש קורונה ויש מציאות קודרת: כמעט מיליון מובטלים נטולי עתיד; מערכת בריאות אימפוטנטית בקריסה; רבבות עצמאים שאיבדו פרנסתם ואינם רואים שביב אור בקצה המנהרה; ענפים מבוססים שהתאדו: תיירות, תרבות, מלונאות, מסעדנות, אולמות אירועים, בילויים ועוד; שביתות שכבר כאן (העובדים הסוציאליים) וכאלה שבדרך (האחיות והאחים), שמאיימות על הצרכים הבסיסיים ביותר; ועל הכל חוסר האמון המשווע, שנולד על ברכי השלומיאלית, חוסר האונים וההיבריס של הצמרת (ע"ע המסיבה של אדלשטיין מיד לאחר הטלת מיגבלות נוספות על האזרחים).
האזרח שניצב מול מחזות האבסורד, נעשה יותר מודאג נוכח אטימות ההנהגה המנותקת מן המציאות: "תצאו לעשות חיים", המליץ נתניהו בנימת אופוריה שהתבררה חסרת כיסוי, בחגיגות סיום הקורונה שלב א', שמצידה לעגה ולא התכוונה ללכת לשום מקום. "תפתחו את חלונות האוטובוסים", הציעה הממשלה, מבלי לדעת שכבר עשרות שנים החלונות אינם נפתחים. או הצהרת השחץ של השר לענייני כלום, שבעברו טייל בין קדימה לליכוד, והפעם הגדיר את זעקות הרעבים: "חרטא".
4. הציבור גם מודאג משיטת ה'שלוף' בקבלת ההחלטות, שכמעט תמיד מנוגדות זו לזו; ומן ההתנהלות המשטרתית הבררנית, האלימה וחסרת הפרופורציות, שמועתקת ממשטרים אפלים; ומהתנהלות האני ואפסי עוד של מנהיגים 'דגולים', שבזים להנחיות שהם עצמם חתומים עליהם – והרי לך מסלול חד סיטרי לעבר ההתרסקות השלטונית.
אם מהפך 77' התחולל תחת תחושת 'מושחתים נמאסם', עשוי להתחולל המהפך הבא בסיסמת 'מנותקים – הביתה'.
5. חלק מתולָדות הקורונה הם מעבר ליכולותיו של השלטון. השלטון אינו אשם בהגעתה של הקורונה למחוזותינו. אבל הבעיה היא שלמרות המצב הקשה כשלעצמו, השלטון מעמיס עליו התגרויות בוטה בציבור. פעם אחת זה בא לידי ביטוי באמירה המקוממות של יו"ר הקואליציה איש הליכוד מיקי זוהר, השבוע, שהח"כים באים לכנסת בשביל שלושת הכַּ"פים: כסף, כוח, כבוד – ואנחנו לתומנו חשבנו שהם באים לעבוד למען הציבור; ופעם שניה זה בשל הצטרפות הליכוד השבוע להפלת ההצעה המתבקשת מאליה לוועדת חקירה בענייני ביהמ"ש העליון, שנתניהו הפך עצמו למגינו האולטימטיבי.
פעם נוספת מתגרים בציבור באמצעות מאמצים לא סבירים לשחרר את נתניהו דווקא בימים אלה מדרישת רשות המסים לתשלום כ-600 אלף שקל בעבור עבודות ורכישות בביתו הפרטי בקיסריה, לרבות מימון המדינה לפרעון חשבונות צריכת המים לבריכת השחיה הפרטית; ופעם רביעית הציבור אינו מבין מדוע מתעכב מינוי פרוייקטור למלחמה בקורונה, ומדוע לא יהיה זה, למשל, נפתלי בנט, שנתפס בסקרים השבוע כמי שמתאים ביותר למשימה זו, ומדוע משחק ראש הממשלה בנושא זה בבריאות הציבור.
6. וכאן הבן שואל: מה נשתנה? הרי ההיבריס והיוהרה (כסף, כוח, כבוד – כבר אמרנו?!), אינם חדשים. אז מה דווקא עכשיו?
היטיבה לנתח זאת שרה בכירה לשעבר בליכוד, לימור לבנת: "כל עוד האבטלה הייתה למטה מ-4%, והאזרחים נסעו לטייל בחו"ל פעם ואפילו פעמיים בשנה - לא נגעו להם ענייני הסיגרים ולא השמפניות. כל עוד חנה רכבם החדש ליד הבית, ולפעמים שניים - לא עניינו אותם תיק 4000, תיק המעונות ותמלילי גיא פלג ואביעד גליקמן על חקירת עוד עובדת במעון ראש הממשלה על התעמרות, לכאורה, מצד שרה נתניהו.
"אדרבא: ככל שתקפו את נתניהו יותר, כך זה הרגיז יותר את ציבור תומכיו. הוא ראש ממשלה מצויין, אמרו. מצב כלכלי מצויין, מערכת יחסי חוץ אדירה, עם טראמפ ועם פוטין. מי יכול עליו? אין אינתיפאדה. אין מלחמות. סתם מחפשים אותו. והלכו להצביע מחל בראשות נתניהו. אבל כשם שניכסו את כל הטוב הזה לנתניהו, עכשיו מנכסים לו את המצב הכלכלי הקשה שלא זכור כמותו. עכשיו כשהכלכלה מתפרקת לנו בין הידיים ולמול העיניים, אומרים: נתניהו אשם".
7. גם אתם חשים ריח מהפך באוויר?
(באדיבות "מצב הרוח")