אל תהפכו את האזרחים למספרים, תנו מענה

מתחילת פריצת נגיף הקורונה, אני אזרחית ממושמעת ומאד מקפידה לכבד את כל הנחיות משרד הבריאות, למעני ולמען כל הסובבים אותי.

העניין לא קל, מורכב ומאתגר.

וכך הכרנו מציאות חדשה: זכינו לחגוג בר מצווה במשפחה, בזום; חתונה בזום וברית מילה בפורום מאד מצומצם... כן ירבו השמחות בישראל.

בדומה להרבה מחנכים, גם אני מלמדת ולומדת בצורה ווירטואלית, מציאות הזויה שהפכה למנת חלקנו.

נכנסתי לשגרה החדשה והתחלתי להתרגל אליה עד יום שישי האחרון בו קיבלתי הודעה ממשרד הבריאות במילים אלו: "לפי חקירה אפידמיולוגית היית בתאריך 05/07/20 בין 22.00 ל-23.00 ליד חולה קורונה: חובה עליך להיכנס מיד לבידוד עד 19/07/20''.

נפלה טעות! אני יודעת בוודאות שבאותו יום הייתי בבית לבדי ולא פגשתי איש. מיד אני מנסה ליצור קשר עם משרד הבריאות כדי לדווח על טעות אנוש או טעות ממכשיר: אני מתקשרת למספר שצורף: יש קול, מנגינה שלא נגמרת ואין עונה...

התקשרתי שוב ושוב, ואפילו הצלחתי סוף סוף לקבל תשובה: "השירות לא זמין כעת, אנא התקשר במועד מאוחר יותר".

אני משתפת את קרובי המשפחה, בתי שמעה על מספר בו אפשר לשלוח הודעות: אני כותבת הודעה ומענה אוטומטי שולח אותי מלחיצת כפתור ללחיצת כפתור כמו משחק יו-יו, עד שכל נסיון שלי נחתם במשפט: "עד כה לא קיבלנו את תגובתך ולכן פנייתך נסגרה. אנחנו כאן לשירותך גם בעתיד. משרד הבריאות''.

בני המליץ לי לפנות לפיקוד העורף: שלחתי את פנייתי באימייל וקיבלתי מענה מיידי: "פנית לפיקוד העורף. אנחנו מוקד הנחיות לשעת חירום ולא מוקד רפואה. הינך צריכה ליצור קשר עם משרד הבריאות למרות שזמני ההמתנה ארוכים מהרגיל". לפחות, זכיתי לתגובה...

כך היה יום שישי, כך היה יום ראשון והייאוש הולך וגובר. לא ייאוש כי עלי להישאר בבית אלא ייאוש כי יש מערכת שלמה שטועה ואי אפשר לפנות אליה.

לו קפקא היה בחיים היום, הוא היה עושה מהמצב הזה מטעמים ומוציא ספר חדש...

ואני שואלת את עצמי: איך אבדנו כל צלם אנוש והפכנו להיות רובוטים של מערכת.

המצב הזה לא נותן לי מנוחה. לא בגלל הריתוק בבית, הרגלתי להיות פעילה מהבית אך כואב לי מאד על העובדה שיש לנו מערכת שמנהלת את חיינו ואין לנו גישה אליה. המצב הנוכחי מוריד ממני כל אמון במערכת הקיימת וגם מוריד לי כל מוטיבציה לשתף פעולה... יתר על כל, עולה בי הספק: האם כל ההתנהלות נכונה?

המצב הזה קשה לי כי אני חושבת על אנשים מבוגרים, על עולים חדשים, על אנשים בעלי צרכים ייחודיים ועל אלה שצריכים לצאת לפרנסתם... על כל אלה שכופים עליהם בידוד לא מוצדק בלי לתת להם שום אפשרות לגונן על עצמם.

ללא ספק, ההתמודדות עם הנגיף לא קלה, אבל אל תהפכו את האזרחים למספרים, תנו מענה, תהיו אוזן קשבת, תגלו רגישות.

יש כיום הרבה אנשים מובטלים במדינה, יתכן שתוספת כוח אדם במשרד הבריאות תמנע טעויות עתידיות כפי שזה קרה אצלי.