ידע כל אדם החושב להפר הנחיות הבריאות רק כדי לנקום במקבלי ההחלטות, שהמשוואה ברורה ויש לה מחיר נקוב. מי שמוריד מסיכה מהפנים מוריד סטנדר מהיכלי הישיבות, מי שמתקהל לתפילה שלא לפי ההנחיות מסכן את מנייני התפילות.
המשימה שלנו היא לטפל בבעיות ולבלום פגיעה בציבור שלנו, אבל התבכיינות והתלהמות שלנו כנציגי ציבור? איזו תועלת תצא מזה חוץ מלהעניק הצדקה למכחישי הקורונה? האם אלה שערבבו בין אלימות שוטרים להנחיות הסגר יודעים מה המשמעות של המסקנה האומללה שחלקים מהציבור גזרו ממנה?
כאשר השיח הופך להיות מעוות ומתלהם, זה המקום שבו אנו מחויבים להסביר באופן שקול ואחראי את תמונת המצב, את הרצוי והמצוי, את מה שהצלחנו לעשות ואת מה שלא, ולערוך אבחנה אמיצה בין ביקורת עניינית וראויה לזו שאינה אלא הבעת תגובה רגשית אך כזו שעלולה לקלקל את השורה. אני יודע שיוטחו בי חיצים ובליסטראות, אבל במקום של פיקוח נפש דרבים אסור לשתוק.
היו שבמקום להסביר ולהרגיע, נטעו בציבור את התחושה שכל ההגבלות נובעות מאנטישמיות מכוונת. בכך שידרו מסר עקיף של כפירה במציאות, כביכול אין מחלה, וכפירה בלגיטימציה של אנשי הבריאות הקובעים את הנחיות הזהירות. את התוצאות העגומות ראינו בהפגנות המחאה שנערכו במחוזותינו תוך התקהלויות מסוכנות, לצד מחזות קשים של התפרעויות אלימות שהכתימו את ציבור יראי ד' כולו.
מזה מספר שבועות שאנו עובדים על 'תו סגול' לעולם הישיבות כדי שתהיה אפשרות לפתוח את זמן אלול הבעל"ט. עלייה בתחלואה אצלנו עלולה להוריד לטמיון את כל ההשקעה, זה מחייב אותנו לאחריות וזהירות רבה.
הציבור החרדי מאופיין במשפחות ברוכות ילדים בליעה"ר. על כך גאוותנו, אבל זו גם הסיבה האובייקטיבית שקצב ההדבקה אצלנו גבוה יותר. זה לא פותר את המדינה מהיערכות, אבל באותה מידה אין לנו שום פריבילגיה להתלהם ולזלזל בהנחיות.
יוכיחו כמה רשויות חרדיות והתנהלותם של תושבים בכמה שכונות, כי במאמץ משותף ניתן לטפל בתחלואה ולמנוע סגר. הטענות שלנו הן על כך שמזדרזים להחליט על סגר. זה יותר קל מלהיות יעיל ולהכין מראש סל כלים ותקציבים למלוניות, לאוכל, לשמירת המבודדים, ואת זה אנחנו פועלים לשנות.