אילוסטרציה
אילוסטרציהThinkStock

ללא מסכות, ללא קלישאות וללא סיסמאות שוחח יונתן ספידי קול, מעצב תאורה במקצועו, עם ניסים משעל ב-103fm על המצב הכלכלי הקשה בו נמצא.

באומץ לב פירט קול את הסיטואציות בפניהן הוא ניצב כאב גרוש ל-3 ילדים, לאחר תקופה של 4 חודשים שבהם הוא לא עובד.

יונתן, מאנשי תעשיית התרבות שמושבתת מאז פרצה מגפת הקורונה בישראל, עבד כעצמאי וכשכיר, וכעת בתקופת הקורונה הוא נמצא בסיטואציה קשה מאוד.

הוא סיפר על המאבקים מול הביטוח הלאומי, עד שביום שני "פשוט איבדתי את זה טוטאל. אמרתי 'תמות נפשי עם פלישתים אני פוגש היום מישהו'". הוא סיפר כי הבעיות החלו כבר בכניסה לביטוח הלאומי, זאת לאחר שפקיד טען בפניו כי רק אנשים שהזמינו תור מראש יכולים להיכנס. "אמרתי לו – 'תקשיב טוב חמוד, אני היום רואה פקיד גם אם אני תופס אותו באוזן כשהוא יוצא מהבניין. אני היום רואה פקיד, לא יעזור לכם כלום. מה-12.3 אני לא עובד שקל, לא נכנס'. בסופו של יום נכנסתי לביטוח לאומי".

הוא סיפר כיצד לאורך כל התקופה ביקשו ממנו מהביטוח הלאומי שיעביר מסמכים, שלכאורה, היו חסרים על מנת שיוכל לקבל מענק או סיוע מהמדינה. כששאל את הפקידה מדוע עדיין לא קיבל כסף לחשבון הבנק, הפקידה השיבה שזאת מכיוון שיש לו תיק כעצמאי, ולכן הוא לא זכאי למענק. היא הציעה לו לסגור את תיק העצמאי, וכך בתקווה יוכל בעוד שבוע לקבל סכום כסף מסוים.

קול זעם, "תגידו לי, אתם השתגעתם? המדינה הזאת נדפקה לגמרי? אם אני לוקח את כל הכסף שאני משלם ביטוח לאומי ושם אותו בפניקס, מגדל או כלל ועושה תוכנית שטובה לי, לגרוש עם 3 ילדים שמשתכר X כסף בחודש ואני רוצה לדעת שיש לי Y כסף כל חודש אם קורה משהו חס וחלילה. אתה יודע כמה כסף הייתי מקבל באופן פרטי עכשיו?"

הוא שוחח עם ניסים משעל אתמול (ה') וסיפר לו ששכניו הטובים משאירים עבורו אוכל ליד הדלת. קול שיתף בתחושות הקשות, ואמר: "הכול פה מסובך וקשה ועקום, העיקר הבחור מבלפור מחלק לנו מתנה 750 שקל. מה אני אמור לעשות עם ה-750 שקל האלה? לשלם ארנונה שאני לא משלם 4 חודשים? או אולי חשמל כדי שלא ינתקו אותי? או אולי מים כדי שהילדים יוכלו להתקלח? מה אני עושה עם ה750 שקל האלה? מה אני אמור לעשות? זה לא נורמלי. הוא אומר, ביבי, זה 'בשביל להניע את הגלגלים', שהמשק יחזור. תגיד, אתה חי פה בארץ ישראל? את ראש ממשלה של מדינה, אתה חי במדינה הזאת?"

לא זו בלבד, הוא סיפר בעצב שאין לו אפשרות להגיע מחר (ש') להפגנה שעתידה להתקיים. "מאיפה אני אסע להפגנה מחר בערב? איך? עשו הפגנה בירושלים, ארגנו אוטובוסים. עלינו לירושלים באוטובוסים. איך אני אסע? עם איזה דלק אני אסע? אני שומר את הדלק הזה ליום ראשון כשאני צריך לקחת את הילדים חזרה לבית של גרושתי". לתחושתו, "אנשים לא מבינים באמת את המצב הזה. אני לוקח חצי קילו פסטה מהסופר, מבשל ודואג שיספיק ל-2 ארוחות ל-3 ילדים, למה? כי אין. זה לא סיסמאות, זה לא קלישאות, זה אנשים. הלוואי ואף אחד מהאנשים ששומעים אותנו עכשיו לא יחווה את זה לעולם, אני לא מאחל את זה לאויבים שלי. אין אוכל בבית, אין, אין אוכל. אין אוכל. אתה עושה מתמטיקה של להעמיד סיר של פתיתים לילדים עם 5 שקלים וקצת רוטב, חשמל, ומים ואולי יותר זול להביא מגש פיצה ב-20 שקל מהשכונה, אבל אין לך 20 שקל".

חלב פג תוקף במקרר

בהמשך, סיפר על חבר נוסף מהתחום, טכנאי במקצועו, שסיפר לו שהוא עוזב את הבית, כשקול שאל מדוע הוא עושה זאת, "הוא אומר לי – 'אני לא יכול לראות את אשתי, היא בדיכאון אחרי לידה 6 חודשים, אני מפרנס יחיד ואני לא עובד ממרץ'. הוא מסדר קווים של מיקרופונים על הבמה, בחור שעובד על כל הבמות של ישראל, האישה לא מוציאה חלב מהשד, לא יוצא חלב. היא הולכת לשכנה, שילדה פחות או יותר באותו זמן, נותנת לשכנה את התינוקת כדי שהיא תניק. אתה מבין בכלל על מה אנחנו מדברים? היא לא אוכלת, היא לא במצב נפשי לאכול ולהתמודד עם הסיטואציה שאין כסף בבית. זה לא סיסמאות, זה אפס במקרר. זה חלב פג תוקף במקרר, מאיפה נביא? אנשים לא מבינים את המורכבות הזאת".

סיפור קורע לב נוסף ששיתף קול הוא סיפורו של איש סאונד בן 62, "כל החיים שלו מפרפר על כל הבמות, מעולם לא התחתן, מעולם לא הביא ילדים כי זה לא סגנון חיים למשפחתיות - אין לו אוכל בבית. הבן אדם שותה כוסות קפה חם, קפה שחור חם, כדי לדכא את התיאבון".

לסיום, תהה ניסים משעל: כיצד אפשר לעודד אותך? על כך השיב קול: "את האמת? חלילה, לא משהו אישי, זה לא 'רק לא ביבי', אבל תוציאו אותו משם ותכניסו את הצבא או מישהו שיודע מה הוא עושה, לא מודיעים למדינה ביום חמישי בערב 'מחר סגר', לא מתנהלים ככה. תנו לנו מישהו שיודע מה הוא עושה, לא מישהו שמונע מפחדים, זה לא עובד, לא הכלכלה ולא הבריאות הנפשית שלנו במדינה. אני בורג קטן במערכת, יש לנו מאות טכנאים בבעיה הזאת".