מגפת הקורונה גרמה למשבר כלכלי עמוק בארץ ובעולם, משבר המתבטא, בין השאר, בשיעור אבטלה גבוה מאד במגזר הפרטי.
על מנת לתת מענה למשבר הכלכלי ולמצוקה שבאה בעטיו הציע ראש הממשלה לחלק סכום של 6 מיליארד ₪ לכל אזרחי המדינה לפי גודל משפחתם אך ללא קשר למצבם הכלכלי. התוכנית עוררה דיון ציבורי שכלל בין השאר ביקורת רבה בשל התעלמותו כביכול ממצוקת העניים, ומאלה שנפגעו כלכלית מהמשבר.
אמנם מדובר בשאלה שאיננה הלכתית, כיוון שזכותו של השלטון לפעול על פי שיקול דעתו בתחומים אלה. ובכל זאת, שלטון יהודי אמור לפעול ברוח התורה (דרשות הר"ן דרשה יא), ועל כן נבחן האם אכן התוכנית תואמת את רוחה התורה.
מעלות הצדקה במדינת ישראל
התורה מצווה אותנו על מצוות צדקה. על פי ההלכה מצוות הצדקה אינה מתמצית בהעברת כסף לעני. במידת האפשר דורשת המצווה ממי שיכול לעשות זאת לעזור לעני לעמוד על רגליו ולכלכל את עצמו מיגיע כפיו, וזו הצדקה המעולה ביותר (רמב"ם הלכות מתנות עניים י, ז). על פי ההלכה, צדקה אינה רק מצוה אישית אלא גם מצוה ציבורית.
המצווה הציבורית מתקיימת במידה רבה על ידי מדינת ישראל באמצעות הביטוח הלאומי, המשמש כקופת הצדקה הגדולה בהיסטוריה של עם ישראל. בנוסף לסיוע ישיר לעניים, המדינה נוקטת במגוון של כלים פיסקליים ומוניטריים, באמצעותם היא דואגת לצמיחת המשק, לשגשוגו ולמניעת אבטלה שזו כאמור המצווה המעולה ביותר.
הכוונה טובה
אחת הדרכים להיחלצות מיתון כלכלי היא על ידי העברת כסף מהממשלה לשוק, וזאת על מנת להעלות את הצריכה. בדרך כלל מקובל להניח שכל שקל שהממשלה משקיעה במשק יהפוך ל-4 שקלים של תוצר. מבחינה כלכלית מטרת המהלך אינה לעזור לאנשים נזקקים אלא להחזיר את המשק לצמיחה ולתעסוקה מלאה. זהו פשר הצעד שהציע ראש הממשלה. יש להניח כי חלוקת המענק לפי גודל המשפחה לא נועדה לעזור למשפחות ברוכות ילדים, אלא למקסם את שעור הצריכה מתוך המענק.
אי לכך אין להאשים את התכנית בהתעלמות ממצוקת העניים ח"ו, שכן היא מהווה ניסיון לפתור את שורש הבעיה – האבטלה. אלא שתחת הגדלת הסיוע הישיר לעניים, התוכנית מבקשת לייצר מקומות עבודה אשר יסייעו לעניים באופן יעיל יותר ומכובד יותר, וחשוב מכך, ימנעו שקיעה לעוני של מעמד הביניים. במילים אחרות ניתן לומר כי התוכנית מעדיפה להשיג את המעלה העליונה של הצדקה, יצירת מקומות עבודה, על פני מעלה נמוכה יותר של צדקה בדמות סיוע ישיר לעניים שנפגעו בעקבות המשבר הכלכלי שיצרה המגפה.
יישום גרוע
נפתח בכך שיש כלכלנים הטוענים כי תוכנית זו לוקה בחסר בשל מאפיניו הייחודיים של המשבר בו אנחנו נמצאים. מעבר לכך, לדעתי תוכנית זו לוקחה בחסרון מוסרי, ערכי והלכתי. מבין שני המסלולים של הצדקה: מתן סיוע ישיר ומיידי לנזקקים, או מציאת עבודה, מתמקדת התוכנית במסלול השני בלבד, מציאת עבודה באמצעות העלאת ביקושים. זאת, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהצורך במימוש המטרה הראשונה של הצדקה, מתן סיוע מיידי לאנשים הכורעים תחת הנטל הכלכלי.
תוכנית המתאימה יותר לרוחה של ההלכה הינה תוכנית בה מצליחים להשיג צמיחה וצמצום האבטלה, באופן בו הכסף המועבר ישמש במקביל גם למימוש המטרה הנוספת. קרי, לסייע למי שנפגע כלכלית מהמשבר וזקוק לכסף לשם סיפוק צרכיו הבסיסיים, או אפילו שמירה על רמת החיים לה היה רגיל. כמובן שבמסגרת סיוע זה יש להקפיד על כך שהסיוע לא יגרום ליצירתה של מלכודת עוני אשר תעודד אנשים להישאר מחוץ למעגל התעסוקה כדי לקבל את הסיוע. שכן על פי ההלכה חובתו של העני לעבוד על מנת לפרנס עצמו במידת יכולתו ולא להפיל עצמו על הציבור (דרישה אבן העזר עא, ג).
הצעה ברוח זו נשמעה מפיו של נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון. לדעתו, במקום לחלק כסף לכולם יש להגדיל באופן חד פעמי ורטרואקטיבי את דמי האבטלה ולעצמאים שנפגעו. גם לדעתי, העברת הכסף למובטלים, לעצמאים שעסקיהם נפגעו ולאנשים שיצאו לחל"ת תהיה יעילה יותר, שכן היא תנוצל על ידם לצריכה לשם שמירה על רמת החיים לה התרגלו קודם המשבר.
צריכה זו תניע את המשק ותגרום בע"ה ליצירתם של מקומות עבודה חדשים. ובמקביל ליצירת מנוע צמיחה, העברת הכסף לאנשים שנפגעו מהמשבר הכלכלי תממש באופן טוב יותר גם את מטרתה הנוספת של מצות צדקה – סיוע ישיר לעניים, "והיה מעשה הצדקה שלום".
הרב אורי סדן הוא חוקר במכון משפטי ארץ, מומחה לכלכלה בראי היהדות