כל חיי הבוגרים הוקדשו להכרת הטוב. כך נולד בשלהי המאה הקודמת הרעיון להקים עמותה שכל מטרתה היא לאתר, לשמר ולהפיץ את מורשתם של נשים והגברים שהושיטו יד לקורבנות השואה ושל זוועות אחרות כגון רצח העם הארמני.
הארגון שייסדתי יחד עם חברי המנוח, איש הקונגרס האמריקאי טום לנטוש (ניצול השואה היחיד ששירת בבית הנבחרים בארה"ב), נושא את שמו של איש מיוחד במינו, שנולד בדיוק לפני 108 שנה, בארבעה באוגוסט 1912. שמו היה ראול ולנברג.
בקיץ 1944, כשהוא רק בן 32, ולנברג הגיע לבודפשט, ללא כל ניסיון דיפלומטי והחל בתפקידו כראש המשלחת השוודית (משרה שהומצאה עבורו), במטרה מוצהרת להציל את שארית יהדות הונגריה שמנתה אז כ-200,000 נפש (לפני הגעתו, רוב היהודים ההונגרים נשלחו למחנות ההשמדה).
הוא נבחר למשימה הרגישה הזו ע"י "מועצת פליטי המלחמה" - WRB, ארגון שהוקם בארה"ב ע"י הנשיא רוזוולט לפי המלצתו של שר האוצר שלו, הנרי מורגנתאו, בהסכמתה של ממשלת שוודיה הניטרלית שכך ניסתה להפיג את הלחצים האמריקאים שדרשו ממנה לתרום את חלקה, לפחות למאמץ הצלת יהודי הונגריה.
ראול ולנברג נולד אל תוך משפחה רבת עוצמה כלכלית ופוליטית שחלשה על נתח גדול מהתוצר הלאומי השוודי באותם ימים (וגם היום) והיטיבה לסחור הן עם בעלות הברית והן עם הנאצים.
אביו, ששמו גם היה ראול, נפטר מסרטן בטרם הולדת הבן, אשר גודל במסירות ע"י אמו ואביו החורג ותחת השגחתו הצמודה של סבו, פרדריק, שהיה דיפלומט מנוסה. בני דודיו של אביו המנוח, מרקוס וג'ייקוב, ניהלו את האימפריה הכלכלית של המשפחה, שכללה מפעלים תעשייתיים, גופים פיננסים וחומרי גלם.
ראול בילה מספר שנים במישיגן, ארה"ב, שם קיבל תואר באדריכלות, ולאחר מכן, בהכוונתו של סבו, מילא מספר תפקידים בחברת סחר דרום אפריקאית, בבנק בחיפה (לפני הקמת המדינה) ולאחר מכן, נהיה שותף של קולןמן לאואר, יהודי הונגרי שהשתקע בשוודיה ושם הקים עסק משגשג בתחום המזון.
ולנברג ולאואר הסתדרו היטב והאחרון הוא זה שהמליץ לגורמים שוודים ואמריקאים לבחור בראול למשימת ההצלה הגורלית בהונגריה.
שליחותו של ולנברג בבודפשט הייתה קצרה אך גורלית. מיד עם הגעתו הוא החל לארגן מבצע הצלה רחב היקף ומתוזמר היטב. הוא הצטיין ביכולת ארגון יוצאת דופן, תושייה ותעוזה.
בין היתר, הוא הקים מעל ל-30 בתי מחסה ובתי חולים מאולתרים תחת הדגל השוודי ובאמצעותם הוא שיכן רבבות יהודים. הוא תכנן תעודה שוודית (Schutzpass) שלא היה לה תוקף חוקי אך הייתה מלאה בחותמות מרשימות וצבעים שוודים שעשו רושם כביר על הנאצים. הוא חילק אותן לאלפי יהודים וברוב המקרים, התעודות הללו הרתיעו את הנאצים ושותפיהם המקומיים.
עדויות מספרות כי במספר מקרים, ולנברג הופיע באופן אישי במקומות בהם רוכזו היהודים, לקראת העברתם למחנות ריכוז או אפילו להוצאה להורג מידית, והתעמת מול הקצינים הנאצים בדורשו את שחרורם של כמה שיותר אנשים, בטענה שהם זוכים להגנת מדינתו.
כאמור, משימתו הייתה קצרה. היא ארכה רק 184 ימים. בתחילת ינואר 1945, היה ברור לכל שהצבא האדום עומד להשלים את סילוק הנאצים מהונגריה ולהפוך לאדונים החדשים. בשלב זה, ולנברג ועוזריו הצליחו להציל כ-100,000 יהודים והדיפלומט השוודי רצה להבטיח את ביטחונם של הניצולים תחת הסובייטיים. לפי כך, הוא תאם פגישה חשובה עם המרשל רודיון מלינובסקי, המפקד העליון של הצבא האדום בעיר דברצן, שם שכן המטה של הצבא האדום.
ב-17 לינואר 1945, הוא הורה לעוזרו ונהגו, וילמוש לנגפלדר, להסיע אותו מבודפשט לדברצן, שממוקמת כ-230 ק"מ ממזרח לבירה הונגרית. עמיתיו ניסו להניא אותו מקיום הפגישה בשל הסכנות הרבות בדרך שהייתה נתונה להפצצות רבות.
בהגיעם ליעד, במקום להיות מובלים למשרדו של המרשל מלינובסקי, הם נעצרו ע"י ה-SMERSH (ארגון הריגול הנגדי של הצבא האדום) והועברו לכלא לוביאנקה שמוסקבה, שם עקבותיהם נעלמו.
הסברה הרווחת היא שהשניים עברו חקירות תחת עינויים ובשלב מסוים הוצאו להורג ע"י שוביהם.
מה הייתה הסיבה למעצרו של ולנברג מלכתחילה? זו שאלה שנותרה ללא מענה עד עצם היום הזה אם כי יש להבין את ההקשר היסטורי. סטלין היה רודן אכזר ופרנואיד שלא היסס לחסל אנשים. יתכן כי הוא ראה בולנברג מרגל או אולי קלף מיקוח מול המערב ומול משפחתו העשירה.
אני תקווה שיבוא היום בו שלטונות הרוסיים יסכימו לפתוח את ארכיוני התקופה ולשפוך אור על הפרשה הטרגית הזו.
בשנת 2006, בתשובה למכתב ששלחנו לנשיא פוטין ובה הפצרנו לקבל מידע אודות גורלו של ולנברג, קיבלנו תשובה מסגן השגריר הרוסי דאז בוושינגטון, אלכסנדר דרשיאב (דיפלומט מוערך ובעל ניסיון), ובה הוא ציין: "האחריות למותו של מר ולנברג נופלת על הנהגתה של ברה"מ באותה עת ועל ג'וזף סטלין אישית. אף גורם אחר לא היה יכול לטפל בדיפלומט שוודי, נציג של מדינה ניטרלית, בן "משפחת ולנברג" שהייתה ידוע היטב מחוץ לשוודיה ולשלטונות הסובייטיים".
היום, כאשר זוכרים את הגיבור הזה, לרגל יום הולדתו, ו-75 שנה לאחר היעלמותו, אני עדיין מקווה שהתעלומה סביב מותו תיפתר והוא יזכה לקבר מכובד.
כמייסד של הקרן הבינלאומית ע"ש ראול ולנברג, יחד עם נשיאה, מר אדוארדו ארנקיאן, אנו מתחייבים להמשיך במאמצים להוקיר ולהפיץ את מעשיו ולהיאבק למען החזרת עצמותיו למולדתו.
הכותב: ברוך טננבאום מייסד International Raoul Wallenberg Foundation