עשור לפטירת הרב עמיטל
"הרב עמיטל לא ביקש לייפות שום דבר"

העיתונאי אלישיב רייכנר תיאר את ההיכרות שלו עם הרב עמיטל כאשר פגש אותו לצורך כתיבת הביוגרפיה שלו שיצאה לאור עוד בחייו בשנת 2008.

אלישיב רייכנר , כ"ז בתמוז תש"פ

הרב עמיטל ז"ל
הרב עמיטל ז"ל
ישיבת הר עציון

אני זוכר את הפעם הראשונה בה ירדתי בהססנות במדרגות הבניין ברחוב שח"ל בגבעת מרדכי, ממתין עוד רגע או שניים לפני הנקישה בדלת. נכנסתי לבית וכל החששות התפוגגו תוך מספר דקות.

הרב עמיטל זצ"ל התמסר ברצון לשאלותיי, השיחה קלחה וגלשה ולאחר כשעתיים יצאתי מביתו של הרב בתחושה שמישהו מילא את ריאותיי בחמצן שטרם נשמתי כמוהו.

בחודש תשרי תשס"ז (2006), זכיתי להיקרא למשימה חשובה ומרתקת, לכתוב את מסכת חייו של הרב עמיטל. הכרתי את הרב עוד קודם, אך לא באופן מעמיק והתרגשתי לקראת המפגשים אתו. אני מודה שגם חששתי מעט. לא ידעתי עד כמה הרב יפתח בפני את סגור לבו ועד כמה ישתף אותי בפרקים הלא קלים בקורות חייו.

ההתרשמות הראשונה שלי הייתה מהכנות. הרב עמיטל לא ביקש לייפות שום דבר בחייו או במשנתו, הוא לא נלחץ להסביר ולתרץ דברים שעשה או שלא עשה, וגם לא התרגש מפרשנויות שונות ומשונות שנתנו למעשיו. באותה פגישה ראשונה דיברנו לא מעט על חינוך ולימוד תורה.

הרב סיפר לי שהוא מעולם לא יזם לימוד תורה עם בנו, הרב יואל. "למדתי אתו רק כשהוא ביקש ממני", הוא אמר. "חשבתי שהוא יראה אותי לומד, והרצון ללמוד יבוא לו ממילא". שאלתי את הרב אם זו גם ההמלצה שלו לרבים והוא ענה בפשטות: "אני לא ממליץ את זה לכל אחד. אני עשיתי כך, וזה עבד...".

הרב סיפר לי שלא היו לו חלומות שבנו יהיה רב או תלמיד חכם. "לא היה אכפת לי שיהיה סנדלר, העיקר שיהיה יהודי טוב, ירא שמיים וקובע עתים לתורה". אחר כך הוסיף ואמר שגם בישיבה הוא מעולם לא הטיף לתלמידים שיהיו רבנים וראשי ישיבות. שאלתי את הרב: הרי רק לפני מספר דקות אמרת לי שהמטרה העיקרית, מבחינתך, בהקמת ישיבות ההסדר הייתה להצמיח אליטה של תלמידי חכמים ציוניים. איך אפשר להצמיח אליטה כזו אם לא מכוונים את התלמידים להיות גדולי תורה?. הרב הביט בי בעיניו החכמות וענה: "איני יודע. יש עוד כמה קושיות שלא הצלחתי ליישב....".

הרב עמיטל החלים באותה תקופה מפציעה וזיהום בברכו, ושהה ימים ארוכים בבית. לאורך חודשי החורף של אותה שנה, ישבתי אתו מידי שבוע על כוס תה ועוגיות שהגישה הרבנית תבדל"א, אני שואל והוא עונה. היו רגעים מרגשים עד כדי דמעות כשדיבר על זיכרונותיו מהשואה או על תלמידיו שנפלו במלחמות, והיו גם הרבה רגעים של חיוך ושל צחוק, כי הרב עמיטל נהג לומר שבלי הומור אין פרופורציות בחיים. כמעט בכל שבוע נחשף בפני עוד פן מרתק באישיותו הרב גונית, ומשבוע לשבוע נקשרה נפשי בנפשו.

פעמים רבות אני מוצא את עצמי מהרהר בשאלה מה הרב עמיטל היה אומר על סוגיה מסוימת, ואני יודע שיש בכך אבסורד מסוים שכן אחד מעיקרי משנתו של הרב היה עצמאות מחשבתית. ובכל זאת, אני מוצא את עצמי פעמים רבות משתוקק לדעת מה היה הרב עמיטל אומר. זו השתוקקות לחשיבה המפוכחת והמקורית שלו, השתוקקות להיגיון הבריא, למשפטים הקצרים והקולעים, לעיניים החודרות, מלאות התבונה. זו השתוקקות שמאז פטירתו, הערב לפני עשר שנים, רק הולכת ומתעצמת.