חבר הכנסת לשעבר ואיש התקשורת פרופ' אריה אלדד לא הופתע כשלא הוחלה הריבונות ב-1 ביולי ולערוץ 7 הוא מספר כי אין בו גרם של הפתעה מהעובדה שהנושא הולך ונמוג מהשיח הציבורי.
"מי ששמח מההצהרות החלולות של נתניהו הם יהודים שבאמת ובתמים רוצים שארץ ישראל תישאר בידי עם ישראל, אבל מי שסמך על נתניהו שהוא יספח גרגיר אדמה מארץ ישראל למדינה, באמת משענתו היתה משענת קנה רצוץ", אומר אלדד.
"כתבתי למחרת ההצהרה בבית הלבן שאין שום סיכוי שנתניהו יספח או יחיל ריבונות אלא אם מרכז הליכוד יתכנס ויודיע שמדיחים אותו אם הוא לא מחיל ריבונות. כל מי שמופתע שנתניהו לא החיל ריבונות לא קרא את המפה ולא הכיר את נתניהו", הוא מוסיף.
לדבריו, ראש הממשלה לא יכול להתחבא מאחורי תירוצים שונים כדי להסביר את אי החלת הריבונות. "אם אני משתדל מאוד לסנגר על נתניהו אז אני יכול לקשור את זה לקורונה, למצב הקואליציוני הרעוע, לחמסין ולהמון דברים. אבל נתניהו לא החיל ריבונות, לא בנה ביהודה ושומרון ולא הרס את חאן אל אחמר לפני הקורונה. התירוץ לא חשוב, חשובה האידיאולוגיה של נתניהו שלא מחייבת אותו להחיל ריבונות. האיש הוא מנהיג פרגמטי לגמרי. הוא חף מאידיאולוגיה. ולכן, זה לא קשור לקורונה, לגנץ או למזג האוויר".
אלדד שימש בעבר כקצין רפואה ראשי וכמנהל מחלקה בבית החולים הדסה והביקורת שלו על ניהול משבר הקורונה קשה. "יש ניהול אומלל לחלוטין. קיים צורך דחוף להחיל סגר מלא על ישראל לשבועיים. הצורך הזה ברור למקבלי ההחלטות כבר למעלה משבועיים. כלומר, היינו יכולים היום להיות עם השטחה מוחלטת של עקומת ההדבקה, ירידה בתחלואה, ירידה במקרים הקשים ובקצב ההדבקה. אבל מנסים להוריד את הקצב לאט לאט, בסוף יהיה כואב מאוד. הנזק הכלכלי נגרם וייגרם בהמשך כשייצטרכו להטיל סגר מלא".
"צריך גם לזכור שאנחנו בשלב הקל של המחלה כי באוקטובר-נובמבר צפוי הגל השלישי עם השפעת והוא יהיה קשה אליבא דכולי עלמא והדבר יגרום לעומס עצום על בתי חולים, יכולות טיפול נמוכות יותר ותמותה גבוהה יותר", מוסיף אלדד.
הוא לא מהסס לומר דברים חריפים נגד מי שמנסים להרגיע את הישראלים. "פרופ' יורם לס מתכחש למציאות והכחשת מציאות זה סוג של מחלת נפש. אחד המאפיינים של מחלה כזו היא אדם שמכחיש את המציאות שמתחוללת נגד עיניו. אין לי טענה נגד החולה, אלא אל התקשורת שמקדמת אותו ונותנת לו זמן שידור בפריים טיים. הפושעים הם אלה שמטעמי רייטינג מביאים את מי שטוענים דברים מופרכים לחלוטין ומחפשים מישהו שיחזק את הטענה שצריך להשאיר את המסעדות ואת חדרי הכושר והבריכות סגורות ולא להילחם במגיפה".
"יש ניהול אומלל לחלוטין. קיים צורך דחוף להחיל סגר מלא על ישראל לשבועיים. הצורך הזה ברור למקבלי ההחלטות כבר למעלה משבועיים"
לדעתו מינוי פרוייקטור לניהול המשבר הוא צורך דחוף, רק שיהיה קשה לאתר אדם שיסכים בתנאים הקיימים לקבל את האחריות. "פרוייקטור צריך סמכויות, שנתניהו לא יחשוש שהוא יקטוף לו את פירות התהילה. יש רבים שיכולים לנהל משבר כזה ברמת הביצוע המעשי.
''איזנקוט יכול לעשות את זה, אבל באיזשהו מקום הוא מסומן אצל נתניהו כיריב פוטנציאלי והוא לא רוצה לקשור הצלחה אפשרית של איזנקוט בנקודות שהוא יקבל כשאולי יום אחד ינסה להחליף אותו. כמובן שצריך מנהלת לביצוע מעשי ובראשה פרוייקטור אחד, אבל הוא חייב סמכויות ולא יכול להיות קישוט. בהיעדר מתן סמכויות, קשה למצוא אדם מתאים".
אלדד הוציא לאחרונה את הספר 'העצם והשבבים – הפרק האחרון של הלח"י' בו הןא עוסק בנושא קרוב מאוד לליבו, המחתרת שאביו היה אחד ממנהיגיה.
"אני למדתי על הלח"י משחר נעורי והבנתי שזו היתה מחתרת מרתקת. היה לה דבק אחד שחיבר אותה: המלחמה באנגלים. במאי 1947 הם מודיעים שהם מתכוונים לעזוב ואין להם כוח הודות למלחמת המחתרות ואז שאלו האנשים – למה קמים מחר בבוקר? מה עושים? לאן מפנים את המלחמה? לחזית הערבית המתעצמת? ניגודי האידיאולוגיה שהיו קיימים קודם אבל טויחו בשם המאבק המשותף, התרחבו לקרעים גדולים. הלח"י נקלעת אז לתקופה של מבוכה גדולה מאוד שעליה אבי כמעט ולא דיבר".
"שנים אחר כך גיליתי על מחתרת פולנית שהגיעה הוראה מרוסיה לחסל אותם כאן והלח"י הפך להיות קבלן הביצוע, על חיסול כואב וטראגי בתוך הלח"י, על השאלה אם נלחמים או לא נלחמים באנגלים. אז שאלתי את עצמי היכן אבי היה בתוך המציאות הזו, התחלתי לאסוף חומר, לשאול אנשים, לקרוא, לשחזר שיחות. אני מגיע בספר לרגע האחרון שהלח"י קיבלה החלטה מאוחדת של יצחק שמיר, נתן ילין מור ואבי. אחרי ההחלטה הזו הם מתפוררים ומתפרקים. הספר הוא ניסיון לראות את הפרק הקשה של המחתרת והמבוכה הקשה שנקלעה אליה לאחר שהבריטים הודיעו על רצונם לעזוב את הארץ", מספר אלדד.
נתניהו לא החיל ריבונות, לא בנה ביהודה ושומרון ולא הרס את חאן אל אחמר לפני הקורונה. התירוץ לא חשוב, חשובה האידיאולוגיה של נתניהו שלא מחייבת אותו להחיל ריבונות"
בין האידיאולוגיה שמוזכרת בספר לבין ימינו אנו, נשאלת השאלה עד כמה שונה הפוליטיקה של אז מזו של היום. "פוליטיקה תמיד היתה תערובת של אידיאולוגיה ופרמגטיות. התמהיל באמת הולך ונוטה לכיוון הפרגמטיות בעשורים האחרונים. כשניתחתי את מנהיגי הימין בספר אחר שכתבתי, ציינתי שבגין ושמיר היו המנהיגים האידיאולוגיים האחרונים שהיו לנו וכל אלה שבאו אחריהם – הטובים בהם היו פרגמטיים לחלוטין – האחרים היו מושחתים".
"נדמה לי שהמשקל של האידיאולוגיה הולך וקטן בפוליטיקה שלנו, רואים את זה בעיקר בקצוות – במרצ ובימינה. המפלגות האחרות הן קיוסקים של אידיאולוגיה ויש בהם בעיקר עיסוק בשלטון", מסכם פרופ' אלדד.