במכון הישראלי לדמוקרטיה נערך הערב (ראשון) דיון מיוחד על יחסי ממשלה-כנסת, ברקע האיומים להדיח את ח"כ יפעת שאשא ביטון מתפקידה כיו"ר ועדת הקורונה, שרק חידדו את חולשת הרשות המחוקקת.
הדיון עסק בדרכים לחיזוק הכנסת והכלים באמצעותם ניתן למצב את מעמדה אל מול הממשלה ולחזק את יכולת הפיקוח שלה על הרשות המבצעת.
יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, ציין בפתח הדברים כי "השבעת הכנסת החדשה מביאה עמה הזדמנות להעלות את נושא חולשתה של הכנסת על סדר היום, ולבחון דרכים שיאפשרו לתקן זאת מבחינה מוסדית ומבנית, ולהגיע להסכמות בין הקואליציה והאופוזיציה על מנת לחזק את כושר הפעולה של הכנסת וחבריה.
''מה שקורה בימים אלה בוועדת הקורונה עם ח"כ שאשא ביטון מחדד את שאלת גבולות המשמעת הקואליציונית, ומנגד- תפקידו של יו"ר ועדה. יש לנו כמה הצעות סביבן ניתן לגבש קונצנזוס לחיזוק הוועדות ועבודתן, והענקת כלים להתמחות, הן לוועדות והן לחברי הכנסת, מה שצפוי להקטין גם חלק מהחקיקה הפרטית שאנחנו כידוע מצטיינים בה", הוסיף פלסנר.
ח"כ איתן גינזבורג מכחול לבן אמר בדיון כי "בכל דמוקרטיה קיימים מתחים בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת, זה לא ייחודי לישראל. אם נתייחס לחוק 'עוקף הכנסת' (חוק הקורונה), אני לא רואה אותו ככזה. זה חוק שנקבע לתקופת הקורונה, והוא לא רמס את הכנסת. דוגמה לכך ראינו בשבוע שעבר, לפיה למרות מה שחשבה הממשלה, קבעה ועדת הקורונה משהו אחר. נכון שיש מתח ביחסי ממשלה-כנסת, אנחנו בתקופה מורכבת וצריך לראות איך שומרים על עצמאות הכנסת, אך אינני חושב שהמצב כזה חמור.
''חשוב גם לזכור שהממשלה יונקת את אמונה מהכנסת ולא ההפך. המתח הזה בין הממשלה והכנסת תמיד היה ותמיד יישאר. יש לראות כיצד ניתן להדק את הפעילות הפרלמנטרית, ולהתאים אותה לעידן הנוכחי וליחסיה עם הממשלה. עם זאת, בעבר היה מרחב פעולה גדול יותר לחברי כנסת להפעלת שיקול דעת", הוסיף גינזבורג.
ח"כ קארין אלהרר מסיעת יש עתיד אמרה "אני מבינה את הצורך במשמעת קואליציונית כדי לקיים ממשלה, אבל יש גורמים שטועים וחושבים שהכנסת רק מנסה להתנגח, להפיל את השלטון או לצאת נגד הכל. זאת טעות של מי שחרד למקומו. הפיכת המשמעת הקואליציונית לתורה מסיני היא רק כלי של הטלת פחד מתוך פחד. אחת המטרות החשובות ביותר של הכנסת היא פיקוח על עבודת הממשלה, לעבוד לטובת הציבור, והתפקיד הזה לא יכול להתבצע במצב כזה''.
בנוגע לוועדה לביקורת המדינה הוסיפה ח"כ אלהרר, "כיוון שיש רוב קואליציוני מובהק בוועדה, גם המנגנון הזה הפך לאיום סרק. הוועדה לביקורת המדינה היא הפנינה של הפיקוח על עבודת הממשלה, אך לצערי, גם בכלי המאוד רלוונטי הזה עיגלו פינות, והיום הוא כלי הרבה פחות אפקטיבי. מה גם שמבקר המדינה בנאום הבכורה שלו הודיע שהוא רוצה להתמקד ב'ביקורת בונה', ומתכוון לתת דגש על הדברים החיוניים. בעיניי זה מרוקן את תפקידו מתוכן".
ח"כ משה ארבל מסיעת ש"ס סיפר כי "הכלים הקיימים כיום לפיקוח על הממשלה מאוד אפקטיביים ונכונים, אם יודעים להשתמש בהם נכון. בהינתן המצב הקיים, האופציה הריאלית לחיזוקה של הכנסת היא יישום מלא של החוק הנורווגי. ככל שיותר ויותר חברי הרשות המבצעת יתרכזו בעבודת הממשלה, וחברי הכנסת באמת יבואו לעשות את עבודת הפרלמנט, באופן נפרד לחלוטין מעבודת הממשלה - יהיה ריכוז מאמץ בעבודת הכנסת''.
לדבריו, "הדחתה של ח"כ שאשא ביטון היא איוולת, שתפגע בסופו של דבר בממשלה עצמה. אמנם היא צריכה לדעת שיש מחיר להפרת משמעת קואליציונית, אולי באמצעות מניעת קידום הצעות חוק פרטיות שלה לתקופה, אבל הדחתה תפגע יותר בגורם המדיח".
ח"כ מרב מיכאלי ממפלגת העבודה אמרה כי "בעניין החקיקה הפרטית, לא רק שהאפשרויות האחרות שלנו להשפיע קטנות הרבה יותר, אלא שהרבה פעמים נדרשות הצעות חוק פרטיות כי הממשלה מחוקקת באופן רשלני ובחיפזון. החקיקה הפרטית גם מזרזת את הממשלה, ולכן יש לכלי הזה חשיבות.
"בממשלות נתניהו, עובדי ציבור הפכו לפחות ופחות רשאים להביע את דעתם ולקבל החלטות על דעת עצמם, ויש כאן תרבות מאד בעייתית. כך גם משמעת קואליציונית היא כלי לגיטימי במשטר פרלמנטרי ותמיד הייתה נהוגה בישראל, אבל סביב נושאים מרכזיים, דוגמת התקציב או הסכם שלום, ולא מחויבת על כל עניין, גדול כקטן. היום הממשלה כופה את עמדתה בכל דבר ועניין", הוסיפה מיכאלי.
ד"ר אסף שפירא, ראש התכנית לרפורמות פוליטיות במכון הישראלי לדמוקרטיה: "ישנה מורכבות בין חובתו של חבר כנסת לפעול לפי שיקול דעתו ועל פי הציבור שהוא מייצג, לבין זכותה הלגיטימית של הסיעה והקואליציה להפעיל ולדרוש משמעת סיעתית, ואף להעניש את מפריה. הבעיה לא נעוצה בעודף משמעת סיעתית אלא בעובדה שגם בהתחשב המצב הקיים ובנחיתות המובנית של הפרלמנט, הכנסת לא מספקת לחבריה מספיק כלים כדי לבקר את הממשלה ולפקח עליה, גם בהשוואה לפרלמנטים אחרים".
ד"ר חן פרידברג, עמיתת מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה: "על מנת לשפר את תפקוד ומעמד הכנסת, יש צורך ביותר חברי כנסת, ובהגבלת מספר השרים ומשרדי הממשלה ל-18 לכל היותר. כיום הכנסת שלנו קטנה מדי, ואין מספיק חברי כנסת שפנויים לעשות את עבודתם הפרלמנטרית. שנית, חשוב ליצור הקבלה בין הוועדות הקבועות למשרדים המרכזיים. בנוסף, יש להגביל את מספר הוועדות שכל חבר כנסת יכול לכהן בהן. מומלץ גם להוסיף לוועדות עוד יום עבודה רשמי ולהאריך את שעות פעילותן".