הייתה לי הזכות לומר כמה דברי זיכרון באזכרה המרכזית לציון עשור לפטירת מורנו, הרב יהודה עמיטל זצ"ל – מייסד ישיבת הר עציון שהוביל אותה במשך 40 שנה כראש ישיבה.
אני זוכר את הרב עמיטל מאז היותי ילד. התגוררתי מולו ומול הרבנית שתיבדל לחיים ארוכים, בית מול בית בשכונת גבעת מרדכי בירושלים, ועל אף שהיה תלמיד חכם דגול ומנהיג ציבור, הוא חי בפשטות ובצניעות.
כתלמידי ישיבה, ספגנו מהרב עמיטל את החתירה לכנות, לאותנטיות ולטבעיות בכל הממדים: בין אדם לעצמו, בין אדם לזולתו, ובין אדם לאלוקיו. הרב עמיטל האמין כי לא תיתכן עבודת השם אמיתית בלי כנות ובלי אותנטיות. לא תיתכן צמיחה אישית ורוחנית בלי עמידה של האדם מול עצמו, על חולשותיו ופגמיו, ולא ניתן לבסס קשר עמוק, חינוכי או משפיע על התנהלות מזויפת ושקרית.
אני זוכר היטב, ומשחזר מפעם לפעם בביתי שלי, את המילים שהיה חוזר עליהם פעם אחר פעם – "וטהר ליבנו לעובדך באמת". הניגון שהיה שר איתנו בהזדמנויות שונות, עם מאות תלמידיו. לעובדך באמת, בלי זיוף, בלי טשטוש, בלי הדחקה, ביושר, בעמידה מול הדברים כפי שהם. בכך, הוא התנה את בניין האישיות, את הקומה הרוחנית ואת היחסים התקינים והמפרים בין אדם לזולתו.
תפיסתו הציונית של הרב עמיטל התבססה על האמונה שהשואה היא חילול השם הגדול ביותר בהיסטוריה - וכנגדו תקומתה של מדינת ישראל היא מופע של קידוש השם. לכן הוא האמין כי מוטלת על דורנו חובה מיוחדת - לקדש את השם בתוככי המדינה היהודית, ולזעוק בפומבי כנגד מה שהוא תפס כחילול השם. במיוחד, היה הרב עמיטל מוטרד באופן עמוק מכך שנעשה דה-לגיטימציה לקבוצות שלמות בחברה הישראלית רק בשל דעתם השונה.
לכן, באומץ רב, באפילת ימי הקיטוב הקיצוני שלאחר רצח רבין, קיבל על עצמו הרב עמיטל לפעול במישור הציבורי-פוליטי למען איחוי הקרעים וחיבור בין חלקי העם השסועים. הייתה זו תחושת אחריות שנגזרה מהאמונה כי כל ישראל ערבים זה לזה - על אף הביקורת וחוסר האהדה בתוך הציונות הדתית, ולא פעם תוך חוסר הבנה מצד תלמידיו.
אחד השיעורים החשובים שלימד אותי הרב עמיטל – באישיותו ובמעשיו, היה להתרחק מחשיבה פשטנית ושטחית, לשים לב למורכבות האנושית ולפתח רגישות להבנת הזולת. בזכותו הפנמתי, שרק בחשיבה מורכבת ובהסתכלות מעמיקה אפשר לפתח הקשבה הדדית וערבות הדדית, ולבסס עליה יחסי אחווה ודו קיום בין כל חלקי העם – ערכים אותם אנו חותרים להגשים בעשייתנו בבית הנשיא.
יהי זכרו של הרב יהודה עמיטל זצ"ל, ברוך.