סדרת הטלוויזיה הישראלית 'טהרן', העוסקת בפעילות המוסד בבירה האיראנית, מצליחה לגרור אחריה לא מעט התייחסויות זועמות מכיוונה של איראן.
עד כמה התגובות וההתייחסויות רציניות? על כך שוחחנו עם מומחית לאיראן, ד"ר תמר עילם גינדין ממרכז עזרי, בעלת הפודקסט 'איראניום מועשר'.
את התגובות לסדרה הישראלית מחלקת עילם גינדין למספר אפיקים. יש הרואים בסדרה הוכחה לכך שישראל מרגלת באיראן והדברים משתלבים באותם פיצוצים מסתוריים שמתרחשים באיראן, פיצוצים שבעיניהם ישראל היא העומדת מאחוריהם, וכמתנגדי משטר הם שמחים בפעילות הישראלית הזו.
"התגובה הזו מצחיקה אותי כי זו רק סדרת טלוויזיה", אומרת עילם גינדין ומספרת על תגובות אחרות שמבקרות את הסדרה: "הם אומרים שזו לא מספיק טהרן. זה לא מספיק אפור, הארכיטקטורה לא אותה ארכיטקטורה, הגנים לא אותם גנים, המכוניות לא אותן מכוניות, אין מלפפון בקערת הפירות ועל הרצפה אין שטיחים...".
מנגד "יש גם כאלה שלא ראו מספיק או שמתלהבים מהדברים הכן אותנטיים, כמו שכשהיא מניפה אגודל זה מרגיז את החייל כי באיראן הרמת אגודל היא כמו הרמת אצבע אמצעית במערב", אומרת עילם גינדין ומבהירה כי מדובר בפרטים קטנים רבים שיש להכיר מהתרבות האיראנית ולכן בהחלט יכול להיות מצב שבו סוכנת לא תכיר את הבעייתיות שבהנפת אגודל. היא עצמה התוודעה לכך רק אחרי 18 שנה של עיסוק בתרבות האיראנית. היה זה כאשר במסעדה אפגאנית בהמבורג רצתה להביע את שביעות רצונה מהארוחה. "יש דברים שאם לא נתקלים בהם לא יודעים אותם".
"יש שמאוד מתלהבים מהסדרה ואומרים שהיא עשויה היטב ומתלהבים מזה שיש שם גם איראנים טובים, ומראים גם את המסיבות וגם את בעיית הסמים שהיא אחת משתי הבעיות הגדולות של איראן" היא אומרת אך מציינת כי גם אם בישראל ובמדינות אחרות יש עיסוק רב בסדרה הרי ש"הרוב לא שמעו על הסדרה. היא לא משודרת בלוויין אלא רק בטלגרם ולא כולם עוקבים אחרי הערוץ בפרסית של משרד החוץ. אלה שעוקבים יכולים להוריד את הסדרה, אבל הרוב לא שמעו על הסדרה".
ומה לגבי ההנהגה והשלטון שם? האם מישהו שם מגיב לסדרה? "לא נתקלתי", אומרת עילם גינדין.