ראיון לעיתונאי שי להב בעיתון "כל הזמן" קובע המשורר יעקב רוטבליט כי "מה שקרה בבחירות היה צדק. השמאל קיבל מכה שהיה ראוי לה", ומדגיש בהקשר זה כי "אני דיברתי על זה עוד בימי רבין ז"ל, שהלך אמנם באומץ וביושר, אבל נגד רצון אדיר, עם ראש בקיר. הוא עשה את זה מתוך התעלמות מזעקה פרועה של חצי עם ואני חושב שזו טעות מרה. קיוויתי מאוד שהוא צודק, בימי אוסלו, אבל אתה מעביר החלטה גורלית כזו עם מיצובישי? זה קצת יהיר. ההתפכחות הזו התבטאה בבחירות. אנחנו דיברנו אל עצמנו המון זמן ואנחנו מנסים להמשיך ולעשות את זה".
רוטבליט אומר כי אמנם עדיין לא איבד את התקווה לשלום אבל היום הוא מפוכח הרבה יותר.
"המחשבה התמימה שיש לנו סכסוך טריטוריאלי בין שני שבטים, זה היה נאיבי", מציין רוטבליט. "לחשוב שהפלסטינים יסתפקו במפות שברק נגיד מצייר להם, זה תמים. להאמין שהעולם המוסלמי, שמבכה עד היום את נפילת אנדלוסיה בידי ספרד, ינגב את פלסטין ככה -- כמעט טיפשות. האשליה הזו, הרצון האובססיבי בחיבוק ואהבה מבחוץ, הם פאתטיים. העכשוויזם הזה. ברק הביא
איתו טופס "סוף סכסוך" לחתימה. כאן ועכשיו. הרי לא רק ערפאת נחשף בקמפ-דיוויד. גם אנחנו נחשפנו. אל עומק הסכסוך ואל מהותו. לתרמית שרימינו את עצמנו. לעצם שבריריות הקיום שלנו כאן בארץ למרות העוצמה הצבאית. לחוסר ההבנה שלנו את ההבנה של הצד האחר את הסיפור, לחוסר היכולת של הצד האחר והסביבה כולה לקבל אותנו לתוכה שלא כספחת זמנית"
"ויש לו ליעקב רוטבליט הרבה מה לומר על מה שהוא מכנה ההתמחות בשנאה, אומר העיתונאי להב. "כיהודים" אומר רוטבליט, "אולי בגלל הפחד מכל אחר, התמחינו בשנאת עצמנו. השנאה למתנחלים, שכאילו הם הגורם לכל הצרות. אנחנו, שיושבים בבית קפה ערבי, שהקיבוץ שלנו בנוי על כפר ערבי, נוטפים עליונות מוסרית, הבוז והיהירות כלפי חצי מהעם, שנעשה לניכור גמור כלפי היהדות ויהודים שאינם חוגגים בסילבסטר. השנאה שהדליקה לפיד. מרצ נפלה על שנאת מתנחלים ועל התנשאות".
בעיני רוטבליט עלייתה של שינוי וגל השנאה לחרדים הגלומה בכך היא "פשוט אנטישמיות".
"השנאה ההדדית היא התכונה הכי חזקה שלנו. הציונות הגיעה לקצה הדרך במובן הזה שהיא פרקה מהישראלי החדש את כל היהדות, ומתברר שזה לא מכיל כלום. הישראלי זה הדבר שהכי קל לו להפוך
ללשעבר, ליהודי לא".
יחד עם זאת בהחלט יש לרוטבליט מחלוקת עם הציבור החרדי בסוגית הגיוס לצה"ל:
"למה ששני הילדים שלי ישרתו בצבא והם לא? מקשה רוטבליט ומיד מוסיף "מצד שני, צריך לזכור גם שהבן שלי, שלמד בבית הספר הניסויי, שמאלני למהדרין, כמעט חצי מהכיתה שלו השתמטה. אז בשם מי הם צועקים, בדיוק"?
בתשובה לשאלה האם הוא עדיין סבור שיש לעקור התנחלויות ביש"ע עונה רוטבליט: "למה עקירה כזו של יהודים היא לא רק לגיטימית, אלא תסב אושר לכל שוחר חירות וזכויות אדם, וכל מחשבה על פינוי של כפר ערבי, שאני מתנגד לו כמובן, זה טרנספר וגזעני? עזמי בשארה מציג את מדינת כל אזרחיה. לפי השיטה הזו, למה שלא יהיו יהודים בכל מקום?"
יחד עם זאת כאמור רוטבליט לא הפך לאיש ימין ומאמין כי השלטון הישראלי על הערבים צריך להסתיים ואפילו מזמן, אבל "רק מתוך ביטחון שהטיסות מלוד לא יבוטלו בגלל התרעת קסאם".
לדעתו צריכה לקום ממשלה של הסכמה לאומית סביב שרון שתהיה בנויה על פי מפת הדרכים "על כל מה שמשתמע ממנה". ואז להתחיל יחד כתף אל כתף בשיקומה החברתי והכלכלי של המדינה.
גם יו"ר העבודה עמרם מצנע לא נמלט משבט לשונו של רוטבליט שמגיב על עקרונותיו של מצנע ואומר: "לגדר את הרוב היהודי שלנו, כמו שרוצה מצנע? הגדר תבטיח אותו? עד מתי? ומעבר לה, מה? מה הבשורה של השמאל היום? שלום? לא. גדר הפרדה. גטו יהודי ושמו ישראל מוקף בגדרות".
עוד הוא טוען כי הקמת ממשלה עם הסכמה לאומית "זה לא אומר שצריך לפנות התנחלות בעזה כצעד בונה אמון למצנע".
בסיום דבריו עושה רוטבליט חשבון נפש גם עם עצמו: "מבחינתי, הכישלון של החלום הזה ששנים הייתי בין המפמפמים שלו, באופן אישי היה נורא. זה חייב אותי להמון חשבון נפש והבנות שאולי ייתנו ביטוי בכתיבה עתידית. אבל אחרי שהחלום נשבר נשאר הפיכחון. עובדה שרוב הישראלים הצליחו שוב
להפוך ליהודים , וכדאי לקבל את זה ולאהוב את זה. אני עוד שמאל בתפיסות שלי, אבל אני יהודי שאינו מוכן לראות את קיומו כאן כתוצר לוואי של קולוניאליזם מאוחר. אני בטוח בזכותו של השבט העתיק והנרדף שלי על ארץ אבותיו. בלי זה, באמת שאפשר לארוז מחר".
רוטבליט אומר כי אמנם עדיין לא איבד את התקווה לשלום אבל היום הוא מפוכח הרבה יותר.
"המחשבה התמימה שיש לנו סכסוך טריטוריאלי בין שני שבטים, זה היה נאיבי", מציין רוטבליט. "לחשוב שהפלסטינים יסתפקו במפות שברק נגיד מצייר להם, זה תמים. להאמין שהעולם המוסלמי, שמבכה עד היום את נפילת אנדלוסיה בידי ספרד, ינגב את פלסטין ככה -- כמעט טיפשות. האשליה הזו, הרצון האובססיבי בחיבוק ואהבה מבחוץ, הם פאתטיים. העכשוויזם הזה. ברק הביא
איתו טופס "סוף סכסוך" לחתימה. כאן ועכשיו. הרי לא רק ערפאת נחשף בקמפ-דיוויד. גם אנחנו נחשפנו. אל עומק הסכסוך ואל מהותו. לתרמית שרימינו את עצמנו. לעצם שבריריות הקיום שלנו כאן בארץ למרות העוצמה הצבאית. לחוסר ההבנה שלנו את ההבנה של הצד האחר את הסיפור, לחוסר היכולת של הצד האחר והסביבה כולה לקבל אותנו לתוכה שלא כספחת זמנית"
"ויש לו ליעקב רוטבליט הרבה מה לומר על מה שהוא מכנה ההתמחות בשנאה, אומר העיתונאי להב. "כיהודים" אומר רוטבליט, "אולי בגלל הפחד מכל אחר, התמחינו בשנאת עצמנו. השנאה למתנחלים, שכאילו הם הגורם לכל הצרות. אנחנו, שיושבים בבית קפה ערבי, שהקיבוץ שלנו בנוי על כפר ערבי, נוטפים עליונות מוסרית, הבוז והיהירות כלפי חצי מהעם, שנעשה לניכור גמור כלפי היהדות ויהודים שאינם חוגגים בסילבסטר. השנאה שהדליקה לפיד. מרצ נפלה על שנאת מתנחלים ועל התנשאות".
בעיני רוטבליט עלייתה של שינוי וגל השנאה לחרדים הגלומה בכך היא "פשוט אנטישמיות".
"השנאה ההדדית היא התכונה הכי חזקה שלנו. הציונות הגיעה לקצה הדרך במובן הזה שהיא פרקה מהישראלי החדש את כל היהדות, ומתברר שזה לא מכיל כלום. הישראלי זה הדבר שהכי קל לו להפוך
ללשעבר, ליהודי לא".
יחד עם זאת בהחלט יש לרוטבליט מחלוקת עם הציבור החרדי בסוגית הגיוס לצה"ל:
"למה ששני הילדים שלי ישרתו בצבא והם לא? מקשה רוטבליט ומיד מוסיף "מצד שני, צריך לזכור גם שהבן שלי, שלמד בבית הספר הניסויי, שמאלני למהדרין, כמעט חצי מהכיתה שלו השתמטה. אז בשם מי הם צועקים, בדיוק"?
בתשובה לשאלה האם הוא עדיין סבור שיש לעקור התנחלויות ביש"ע עונה רוטבליט: "למה עקירה כזו של יהודים היא לא רק לגיטימית, אלא תסב אושר לכל שוחר חירות וזכויות אדם, וכל מחשבה על פינוי של כפר ערבי, שאני מתנגד לו כמובן, זה טרנספר וגזעני? עזמי בשארה מציג את מדינת כל אזרחיה. לפי השיטה הזו, למה שלא יהיו יהודים בכל מקום?"
יחד עם זאת כאמור רוטבליט לא הפך לאיש ימין ומאמין כי השלטון הישראלי על הערבים צריך להסתיים ואפילו מזמן, אבל "רק מתוך ביטחון שהטיסות מלוד לא יבוטלו בגלל התרעת קסאם".
לדעתו צריכה לקום ממשלה של הסכמה לאומית סביב שרון שתהיה בנויה על פי מפת הדרכים "על כל מה שמשתמע ממנה". ואז להתחיל יחד כתף אל כתף בשיקומה החברתי והכלכלי של המדינה.
גם יו"ר העבודה עמרם מצנע לא נמלט משבט לשונו של רוטבליט שמגיב על עקרונותיו של מצנע ואומר: "לגדר את הרוב היהודי שלנו, כמו שרוצה מצנע? הגדר תבטיח אותו? עד מתי? ומעבר לה, מה? מה הבשורה של השמאל היום? שלום? לא. גדר הפרדה. גטו יהודי ושמו ישראל מוקף בגדרות".
עוד הוא טוען כי הקמת ממשלה עם הסכמה לאומית "זה לא אומר שצריך לפנות התנחלות בעזה כצעד בונה אמון למצנע".
בסיום דבריו עושה רוטבליט חשבון נפש גם עם עצמו: "מבחינתי, הכישלון של החלום הזה ששנים הייתי בין המפמפמים שלו, באופן אישי היה נורא. זה חייב אותי להמון חשבון נפש והבנות שאולי ייתנו ביטוי בכתיבה עתידית. אבל אחרי שהחלום נשבר נשאר הפיכחון. עובדה שרוב הישראלים הצליחו שוב
להפוך ליהודים , וכדאי לקבל את זה ולאהוב את זה. אני עוד שמאל בתפיסות שלי, אבל אני יהודי שאינו מוכן לראות את קיומו כאן כתוצר לוואי של קולוניאליזם מאוחר. אני בטוח בזכותו של השבט העתיק והנרדף שלי על ארץ אבותיו. בלי זה, באמת שאפשר לארוז מחר".