מיכל שיר
מיכל שיר צילום: אלעד גוטמן

"כי שקט הוא רפש" – כתב זאב ז'בוטינסקי – ראש ביתר ואבי הליכוד, אשר יום פטירתו חל היום, בהמנון התנועה.

שקט הוא רפש... משפט שאולי ראוי שיישמע יותר ויותר היום. גם בכנסת ישראל. גם ובמיוחד בהתמודדות עם משבר הקורונה.

זה אחד הציוויים העומדים למול עיני כחברת כנסת מטעם הליכוד. החובה לא לשתוק כשארצך משנה את פניה.

לא לחשוש מאמירת האמת גם למול איומים על מחיר אישי או פוליטי שייגבה ממך. כי ראוי גם לסכן את טובתך האישית למען הכלל. "כִּי שֶׁקֶט הוּא רֶפֶשׁ, הַפְקֵר דָּם וָנֶפֶשׁ לְמַעַן הַהוֹד הַנִּסְתָּר!"

הציבור הישראלי כולו נושא אלינו עיניים בימים אלה ומחפש תשובות, פתרונות ובעיקר, דוגמה אישית, שיקול דעת וראייה לטווח רחוק.

כאשר אני חושבת על משבר הקורונה ונזקיו לחברה ולכלכלה הישראלית אני נזכרת במאמרו של ז'בוטינסקי – "הגאולה הסוציאלית" – בו הוא פורט בעצם את משנתו, אשר במשך שנים הייתה עמוד האש שלאורו צעדו חברי תנועת החרות ובהמשך גם הליכוד.

השילוב בין מתן "דגים" לכל רעב לבין יצירת "חכות" אשר תאפשרנה דייג חופשי. כזה היה הליכוד שעליו גדלתי – משק חפשי וצדק חברתי לאורם של חמשת הממים.

זבוטינסקי הבין כי העוני הוא הבעיה החברתית המהותית בימינו ופתרונה היחיד - הוא שהמדינה תספק לנזקקים את הצרכים הבסיסיים, מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא. לא כקצבאות עיוורות – לא בשרירותיות ולא כתחליף לסיוע אמיתי שיוציא את הנזקקים ממעגל העוני והנזקקות אלא כגיבוי גם בשעת משבר וגם למי שאינו יכול לדאוג לעצמו.

אנחנו צריכים יותר ז'בוטינסקים היום. היום יותר מכל, חובה על הליכוד וראשיו – לחזור לבסיס ולשים את ערכי ז'בוטינסקי לפני כל אינטרס פוליטי מפלגתי או אישי.

הציבור הישראלי על כל גווניו ומגוון דעותיו הפוליטיות סובל היום. הוא מסתכל עלינו. הוא וההיסטוריה לא יסלחו לנו אם נאפשר לברדק הזה להמשך עוד.

חכות, ודגים, צדק חברתי וסיוע ביציאה ממעגל הנזקקות – ברוח תורת ז'בוטינסקי – וכן – מחשבה חופשית וקבלת החלטות מושכלת – זה מה שאנו זקוקים לו היום.

לצד הקצבאות וחלוקת הסיוע המיידי לאזרחים, יש לעקוף כל מכשול ולהזרים למעסיקים מענקי ענק שיצבעו בלעדית לטובת קליטה מיידית של עובדים שיוכשרו תוך כדי עבודה - אך יחזרו מיד למעגל המועסקים - כך נוציא מיד אנשים ממעגל הקצבאות - נחזיר אותם לעבודה ונתניע את גלגלי המשק.

חברות ענק כ-IBM ישראל החלו עצמאית בהכשרת עובדים באופן זה. למה לא לאמץ רעיונות טובים מהשוק הפרטי? זה בדיוק הרעיון העומד בבסיס הליברליות הכלכלית של הליכוד של פעם ותורת ז'בוטינסקי.

אנחנו צריכים יותר ז'בוטינסקים היום. יש רעיונות שראוי ונכון להיאבק עבורם. כי שקט הוא רפש.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו