'ללמוד גמרא – אפשר וצריך אחרת'

הרב יוסף צבי רימון בעקבות כנס מלמדי גמרא בחמ"ד: צריך להנגיש מבלי לוותר על העומק. הוכחנו שניתן לעשות זאת: להאהיב את הלימוד.

שמעון כהן - ערוץ 7 , כ"ט בתמוז תש"פ

'ללמוד גמרא – אפשר וצריך אחרת'-ערוץ 7
הרב יוסף צבי רימון
צילום: מרכז אקדמי לב

מינהל החינוך הדתי במשרד החינוך מקיים היום (שלישי) וביום שישי כנס וירטואלי למלמדי תלמוד בשנת הלימודים הבאה.

בין המרצים בכנס גם הרב יוסף צבי רימון עמו שוחחנו על הכנס ועל תוצאות לימוד גמרא בעיני תלמידי הישיבות התיכוניות.

"אנחנו יודעים שנושא חינוך הילדים הוא אחד הדברים הבוערים והמשמעותיים ביותר היום. כשאנחנו מדברים על חינוך ולימוד ענייני תורה הלכה משנה וגמרא הדבר לא רק חשוב אלא שיש קושי מיוחד במציאות שלנו ובדור שלנו ללמד את הדברים. יש לנו נוער נפלא וילדים נפלאים עם נשמות גדולות אבל יש הרבה דברים שמפריעים להם כמו היכולת להתרכז בדבר אחד. עד לפני כמה עשרות שנים לא הייתה בעיה לשבת 45 דקות וללמוד. היום מתרכזים 3.5 דקות. אם רוצים להיות מרוכז בלימוד גמרא, פתאום אחרי כמה דקות נמצאים במקום אחר", אומר הרב רימון, רב בית המדרש במכון האקדמי לב, ומציין כי לדבר יש גם יתרונות: "יש דברים שילדים יכולים לעשות טוב יותר מבעבר כמו להיות מרוכזים בכמה דברים במקביל".

במציאות שכזו, אומר הרב רימון, "צריך להבין את השפה של הדור ואת מה שמטריד אותו. הרב קוק לימד אותנו לא לוותר על העומק אבל גם להבין את השפה של הדור". ברוח זו מוצא הרב רימון ערך מיוחד בקיומו של כנס שבו המרצים עוסקים באופן בו ניתן להוביל את הדברים ולהעביר אותם לנוער בצורה מעמיקה אך כזו שתהיה גם מחוברת לשפתם ולעולמם העכשווי.

בכנס הציג הרב רימון בפני המלמדים את האופן בו הוא מלמד את סוגיית יאוש שלא מדעת, ודרכה הוא מסביר את הדרך בה ניתן ליצור עניין גם בקרב ילדים בעומקה של סוגיה: "מהו ייאוש שלא מדעת? אדם שמוצא חפץ ללא סימן, אם האדם היה מתייאש היה מותר לקחת, אבל האדם לא יודע שהוא אבד לו וכשיידע הוא יתייאש, האם מותר או לא לקחת. כשלוקחים סוגיה כזו הסוגיה בגמרא ארוכה ומסובכת, איך ניגשים אליה? ניסיתי להראות במבנה השיעור איך דנים במישור העקרוני והרעיוני, ולחשוב עם הילדים מה מגדיר שחפץ שייך לי, מתי הוא כבר לא שלי, לדבר על משמעות הבעלות. ילדים יכולים להבין את זה במציאות היומיומי של כספים. בהמשך להבין את משמעות המונח יאוש ויאוש שלא מדעת".

"אפשר היה לדבר רק על הסוגיה כפשט וגם זה קשה, אבל אם נעסוק רק בזה זה לא ימריא". לטעמו של הרב רימון הנגשה אינה תלויה בנושא הנלמד. "כל דבר אפשר להנגיש" וכל זאת בהתאם לרמה הלימודית של התלמידים ולתחומי העניין שמעסיקים אותם.

בהרצאתו הציג הרב רימון את האופן בו הוא מלמד סוגיה מעין זו, ודרכו בלימוד גמרא דומה לזו של משנה. הוא מצלם לתלמידים את העמוד הנלמד ונותן להם לנתח את הרכב הטקסט ולצבוע במרקרים את המקרה, את הטעם, את הדין וכו'. לדבריו הסגנון הזה מחיה את לימוד המשנה ובתי ספר שבעבר דיווח על לימוד המשנה כבעל "רייטינג נמוך" מדווחים על שיאים בלימוד משנה והתעניינות בה. הדברים כוללים כידוע גם סרטוני וידאו ואמצעים נוספים. "התחלנו גם את הסרטים של 'רצים למשנה' ומאה אלף ילדים לומדים".

בעקבות דבריו אלה נשאל הרב רימון אם נכון להותיר את לימוד הגמרא כלימוד חובה לבגרות, בעיקר לנוכח התוצאה בה אחרי השקעה אדירה של מערכת החמ"ד בלימוד גמרא, הן בשעות, הן במורים, הן במשאבים והן בשיח על חשיבות העניין, תלמידים שמסיימים את שנות התיכון מדווחים על סלידה מלימוד גמרא.

הרב רימון מציין כי שאלה מטרידה זו העסיקה גם את הרב ליכטנשטיין זצ"ל ששאל גם הוא אם אכן צריך ללמד את כולם גמרא בישיבות התיכוניות. להערכתו של הרב רימון לימוד המשנה מוכיח שניתן להצליח גם בגמרא. "גם על משנה אמרו את אותם דברים. הרייטינג של משנה היה הנמוך ביותר שיש, אבל עם המהפכה שעשינו הדיווחים כעת מבתי ספר לא יאומנו. הצלחנו לחולל מהפכה".

"הרבה פעמים אם לוקחים את עומק הסוגיות בגמרא ניתן להגיע לעומקים שידברו לילדים בתיכון. זה לא פשוט ויש כיתות שבהם הילד רחוק מלימוד ונכון שככל שהילדים רחוקים צריך למצוא את הסוגיות המתאימות והאמצעים המתאימים, אבל צריך להשקיע ולתת קרדיט למורים, לפאר אותם ולא לדבר דברים רעים על מורים בשולחן שבת. ככל שנצליח להביא את הסוגיה בצורה הנכונה התלמידים יהיו איתנו".

ואולי נכון ללמוד מבלי להכליל את לימוד הגמרא בלימודי הבגרות, ללא המבחן המרחיק כל כך את התלמידים מלימוד הגמרא? אולי אם לימודי גמרא יוגדרו כחוג שאינו חובה ילמדו את הגמרא רק מתוך עניין ואהבה? הרב רימון אינו מצדד ברעיון. "לא הייתי עושה את זה", הוא אומר. "במציאות היום, לטוב או לרע, ציונים זה לא רק גורם ללמוד, אלא הרבה פעמים גם מראה על חשיבות המקצוע. אם אומרים שזה יהיה לימוד בלי ציון זה מוריד מהערך והחשיבות". זאת מעבר לכך ש"הרבה תלמידים אם לא יהיו להם כלים לא יוכלו להתחיל למוד אחרי זה. אנחנו צריכים לחשוב בצורה חכמה, לפעמים צריך לוותר על חלק מהדברים, לפעמים להעדיף סוגיות מעניינות ולעשות זאת בצורה מתוקה ונעימה, אבל לא לוותר על העמל של ילדים שיכולים".