השר לשעבר חיים רמון מתייחס בראיון לערוץ 7 לסוגיית ניגודי האינטרסים בהתנהלותם של שופטי העליון שעלתה לאחרונה לתשומת הלב הציבורית הן בסדרת תחקירים עיתונאיים והן בהצעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת הסוגיה.
את דבריו פותח השר לשעבר רמון בנימה צינית כשהוא "תוהה", אודות הטענות סביב ניגודי אינטרסים בעוד ערוצי תקשורת מובילים לא מתייחסים לעניין.
עוד הוא מזכיר את קביעתו הנחרצת של נציב תלונות השופטים, השופט בדימוס אורי שוהם, שקבע שמדובר בטענות משוללות יסוד שאינן אלא צירוף מגמתי של חלקי מידע ואף קובע שבכל המקרים עליהם התבססו התחקירים שפורסמו הדברים נעשו משיקולים מקצועיים וענייניים.
ובנימה רצינית יותר אומר רמון: "קלמן כבר כתב שאם זה לא היה עצוב כל כך זה היה קטע ממערכון של ארץ נהדרת. אני אומר לשופט אורי שוהם, איך אתה מעז לעסוק בחברה קרובה שלך, הנשיאה חיות, שהיא זו שמינתה אותך, שבטקס הפרידה ממך היא הפליגה בשבחים אדירים שאכן מגיעים לך. איך אתה מעז לשבת בעניין. תאר לך שנתניהו היה ממנה את מירי רגב אחרי שהייתה פורשת מתפקיד שרה, לנציבת קבילות נגד שרים וחברי כנסת... היה מוגש בג"ץ והייתם פוסלים אותו עוד בצו על תנאי, אבל להם הכול מותר, כי יש אנשי תמותה ויש בני אלים".
"לא ראית אף אחד מכתבי המשפט המובילים, שעל כל פסיק של קמצוץ ניגוד עניינים של שר יש להם תחקירים, וכאן יש פגיעה בעצם החוק. הדבר שהכי בעייתי בעיניי הוא החוק. כשהתמניתי לשר ביקשו ממני למלא טופס ניגוד עניינים, הפקדתי אותו אצל מבקר המדינה, ואם אני רוצה לשנות אני צריך לפנות ולהסביר למה, אבל לשופטים יש נורמה אחרת ובינם לבין עצמם הם כותבים הימנעות. זה נמצא אצלם".
רמון מברך בדבריו על הצעת החוק הפרטית שהוגשה לכנסת להשוואת תנאי שופטים לאלה של חברי כנסת ושרים. "ניתן לשמוע נימה של ייאוש בדברי והיא מוצדקת כי יש מעשים שהם כשרים ונמצאים במסגרת המאבק. כמו קבוצות כדורגל, אם אתה נגד ביבי אתה לא יכול לבקר את בית המשפט ולהיפך".
על היחס לו הוא עצמו זוכה מכיוון חבריו לשמאל מאז הוא מביע עמדות ביקורתיות כלפי בית המשפט, מספר רמון כי זה מכבר הוא מתויג כביביסט וכאשר פרסם לאחרונה מאמר שחציו ביקורת על נתניהו וחציו ביקורת על בית המשפט זכה מיד לקיתונות מה"נטורי קרתא של השמאל", כהגדרתו, על כך שהוא הפך לביביסט. איש שם לא היה מוכן להתייחס לחציו הראשון של המאמר.
"השמאל איבד את דרכו ואת הכיוון. אם אתה אנטי ביבי אתה כשר לבוא בקרבו. אם אתה לא מאה אחוז אנטי ביבי אתה לא יכול לבוא. זה הדבר היחיד שמכשיר אותך להיות בשמאל ולא משנה עמדותיך האידיאולוגיות. כחול לבן הייתה נגד ביבי ובעד דרכו", מזכיר רמון.
"השמאל הופכים לגוף שטוף שנאה לאיש. אני מתנגד לנתניהו באידיאולוגיה. אם היו מפגינים על קץ מדינת היהודים ונגד מדינה דו לאומית הייתי מבין, אבל כל מה שיש זו שנאה לנתניהו ושנאה לעובדה שלמגינת ליבם וליבי הוא שוב ושוב נבחר. הצביעו בעדו ורוצים אותו ראש ממשלה, אבל הם לא מקבלים את העניין הזה ומדברים בשם הדמוקרטיה...".
באשר לעצם הרעיון של הקמת וועדת חקירה פרלמנטארית לבחינת ניגודי האינטרסים של השופטים, סבור רמון כי מדובר ברעיון טיפשי שכן "קואליציה לא מאפשרת להעביר רעיונות משמעותיים של אופוזיציה. אם היה יותר שכל ליו"ר הקואליציה היה עולה לדוכן ואומר שיש משהו ברעיון שלך, סמוטריץ' אבל נטפל בזה אחרת, בהשוואת תנאי השרים והשופטים. היה מנצח במהות אבל זה לא הכישורים הפוליטיים שיש היום".
על התנהלות נתניהו שבחר שלא להופיע להצבעה על ועדת החקירה אומר רמון כי לטעמו "נתניהו צריך לקבל את אות אביר איכות השלטון כי הוא לא עשה כלום נגד המגמה הזו במשך עשור, גם לא כשהוא היה באופוזיציה. כשהייתי משנה לראש הממשלה והבאנו יחד עם דני פרידמן הצעה לפיצול תפקידי היועמ"ש הוא טירפד את זה, הוא טירפד את זה גם כשהוא היה ראש ממשלה, הוא טירפד את פסקת ההתגברות ובתקופתו שלטון הפקידות המשפטי הלך והתעצם והגיע לשיאים. הוא זה שאחראי לכך והוא זה שלא טיפל בכך. יש צדק פואטי בכך שכאשר מגיעים אליו הוא נזכר בכך".
ומה יהיה בעתיד? לאן מוביל אותנו חוסר האמון הציבורי במערכת המשפט? איך תסתיים הסאגה הזו? "במוקדם או במאוחר המטוטלת תשוב ותחזור" סבור השר לשעבר רמון ומביע תקווה: "הרי מה אני רוצה? אני רוצה את בית המשפט הישן וטוב של לנדאו, שמגר ואגרנט ולא של אהרון ברק שהפך את עצמו למושל העליון והכפיף את הכנסת למרות בית המשפט העליון בצורה חסרת תקדים. בית המשפט הישן היה רע? לא היו דמוקרטיה וזכויות אדם בתקופה הזו של ענקי המשפט הללו? היה אמון של 70-80 אחוז בבית המשפט".
"זה יגיע. היום אני מאתר סוג של היבריס בבית המשפט העליון מערכת המשפט וההיבריס הוא הסימן הראשון לתחילתו של שינוי. זה יגיע במוקדם או במאוחר ואני מקווה שזה יקרה ולא בעוד הרבה שנים. היום הדמוקרטיה בישראל פגומה. רצון הבוחר לא בא לידי ביטוי אפילו לא בשישים או שבעים אחוז כי יש גורמים שלא נבחרו", אומר רמון ומציג דוגמא לכך מהעת האחרונה:
"על פי חוק תקנות לשעת חירום ממשלת ישראל קבעה שלשב"כ יש זכות לעשות איכונים בתקופת מגיפה. על פי החוק התקנות עומדות בתוקפן שלושה חודשים. הוגש בג"ץ נגד איכוני השב"כ ובג"ץ בניגוד לחוק, כי כבר שנים החוק הוא רק המלצה בעיניהם, ביטל את זה ודרש ללכת לכנסת ולחוקק. היה ברור שזה ייקח זמן. במשך חודש ומשהו לא היו איכוני שב"כ ואין ספק שהייתה פגיעה מסוימת, אבל לכל הטהרנים, תחקירים אפידמיולוגים רציניים הם חדירה לרשות הפרט הרבה יותר מאיכוני שב"כ. האחראי הוא הממשלה ומי לקח את הסמכות? בית המשפט...".