ביקורת סרט: ''גרייהאונד''

אם אתם אוהבים את הז'אנר של סרטי המלחמה, את הדיוק ההיסטורי והמכני והירידה לפרטים, כנראה שתאהבו גם את הסרט הזה.

אריאל פייגלין - ערוץ 7 , א' באב תש"פ

ביקורת סרט: ''גרייהאונד''-ערוץ 7
גרייהאונד
צילום: Sony pictures

כשאומרים לנו "הבור" אנחנו באופן טבעי חושבים על בונקר הפיקוד בקריה, אבל במלחמת העולם השנייה היה לשם הזה משמעות קצת אחרת, מאיימת יותר.

"הבור" היה כינויו של שטח ענק ושורץ צוללות גרמניות במרכז האוקיינוס, שטח בו היו חייבות לעבור שיירות האספקה האמריקאיות בדרכן לבעלות הברית.

'גרייהאונד', סרטו החדש של טום הנקס (שחקן ראשי, תסריטאי ומפיק), מספר את סיפורה של שיירה כזאת, וביתר דיוק את סיפורה של המשחתת המובילה שלה – הגרייהאונד. אין פה עלילה, רק קרב אחד מתמשך.

הסרט מתחיל עם כניסת השיירה ל"בור" והתנתקות מהחיפוי האווירי האמריקאי, ונגמר בהגעה לצידו השני וחבירה לחיפוי האווירי של בעלות הברית. בין לבין, מתוארות חמישים שעות, כתובית קטנה תעדכן את מספר השעות לאורך כל הסרט, של לחימה ואי וודאות.

ייחודו ואמינותו של הסרט נובעים מהעובדה שהוא לא מציג קרב מפואר, בניגוד למשל ל'קרב על המידווי' המוצלח משנה שעברה, הוא מציג שגרה. במהלך מלחמת העולם השנייה נהרגו כ-72,000 איש בקרב על האטלנטי, אלפים רבים מהם היו אנשי ספינות האספקה והמלווים שלהם, ואת הסיפור שלהם בוחר הנקס לספר.

היתרון הזה הוא גם חיסרון כיוון שהוא צובע את הסרט בגוון מאוד ספציפי ולעיתים מייגע: אין חידושים והפתעות, אין גיבורים גדולים, רק שגרת קרב עייפה והרבה צעקות "הגה שמאלה בשלושים מעלות". קוראים לזה מציאות.

אם אתם אוהבים את הז'אנר של סרטי המלחמה, את הדיוק ההיסטורי והמכני והירידה לפרטים, כנראה שתאהבו גם את 'גרייהאונד'. אבל אם את רוב הצפייה ב'דנקרק' העברתם בפיהוקים, או שאתם אפילו לא מכירים את השם, אז אולי עדיף שתוותרו. החלטה שלכם.

איפה רואים? הסרט תוכנן לצאת לאקרנים בחודש יוני, בעקבות המצב וסגירת בתי הקולנוע, הוא הועבר ישר לשירות הסטרימינג של אפל.