"תהיו טובים ותעזרו לי", כתבה מוריה תעסן-מיכאלי בדף הפייסבוק שלה.
"לפני חמש עשרה שנים (!!!) כשהייתי דקה לפני גיל עשרים, הייתי בתפקיד האחראית על בית הכנסת שבו כינסו את כל הבנות בנווה דקלים. באחד הימים האחרונים שלנו שם, ניגשה אלי מישהי עם טבעת (נישואין?) יפהפהייה וסיפרה שמצאה אותה בשירותים. ניסינו למצוא את המאבדת אבל זה לא התאפשר".
בשנה שאחרי עוד ניסיתי וביררתי ושלחתי וחיפשתי אך לא מצאתי.
"ראש חודש אב עם הרוח החרישית שהוא מביא עמו, הביא אותי גם להיזכר בה. והיום יש פייסבוק, והיום המעגלים אפשריים יותר ונוכל יחד למצוא את האשה הצעירה דאז שהשאירה טבעת בשלושה סוגי זהב שונים על הכיור בבית הכנסת בנווה דקלים", חתמה מיכאלי.
הפוסט, שזכה למאות שיתופים ולתגובות, הגיע לבסוף אל המאבדת - שאין לה חשבון פייסבוק, אך בזכות שיתוף הפוסט בקבוצות הווטסאפ הרבות הוא הגיע גם אליה, והיא הופתעה מאד לשמוע שהטבעת האבודה שלה נמצאה.
"היא הייתה בהלם וסיפרה לי שכלל לא ידעה איפה איבדה את הטבעת בתוך עשרות הכנסים שהיו בבית הכנסת בנווה-דקלים טרום הגירוש", מספרת מוריה. "בהתחלה חיפשה את זה הרבה, אבל בתוך כל הבלאגן של הגירוש לא פיללה בכלל למצוא אותה".
"קיוויתי למצוא אותה והיום כשהאינפורמציה עוברת ממש בקלות - זה קרה. לא היה לי סיכוי למצוא אותה בלי הרשתות החברתיות, כי היא לא במעגלים שלי", אומרת מיכאלי. "כיף לסגור מעגלים", היא מסכמת בחיוך.