למר שי גולדן, שלום
קראתי את דבריך, נהניתי והתפעלתי מאומץ ליבך. אני מעריך את מי שיש לו אמת ואומר אותה.
אני מבקש בדבריי להרחיב את דבריך ע"י הארה-הערה. התייחסת בדבריך לשמאל הקיצוני בהפגנת הדגלים השחורים. להבנתי לא מדובר בשמאל ולא בקיצון אלא באנרכיסטים שנדחפים ע"י מגמות עולמיות של הדקונסטרוקציה לפירוק כל המבניות והמסגרתיות. אלו אנשים מיואשים ומדוכאים הפועלים מתוך אובדנות. אך לא על כך רציתי לכתוב.
כל תופעה צומחת מתוך רקע תרבותי שקדם לה, מתוך אווירה שאפשרה את התפרצותה. להבנתי, שורשיה הקרובים של תופעה זו הם ההסכמה שהייתה למפלגות המכונות שמאל ומרכז ליצור ממשלה עם מפלגות ערביות שאינן ציוניות ואינן יהודיות. מר לפיד, למשל, אסר על עצמו את השימוש בביטוי "הרוב היהודי". גם מפלגת כחול לבן (מלבד שני חברים), כולל שלושה רמטכ"לים בעבר ושר ביטחון אחד, הייתה בעד החיבור עם מפלגות אלו. בעיניי זו התפרקות של הנהגה ציונית ויהודית. לשם "רק לא ביבי" הם היו מוכנים לרסק את הערכים המהותיים שעליהם מושתתת המדינה.
אווירה זו האומרת שאין יותר ערכים, אין יותר מחויבות לעבר ולשורשים מתפרשת אצל צעירים יהירים וגסים כאנרכיה.
אך האמת היא שהשורשים הרחוקים והמהותיים יותר הם האווירה הכביכול תרבותית השוררת במדינה כשני עשורים לפחות. אנשי אקדמיה בכירים, אומנים, אנשי תרבות, ומעל הכול בית המשפט העליון, בזים לערכים הלאומיים ההיסטוריים שלנו, לערכי הציונות והיהדות. ביהירות ושחצנות הם רואים את עצמם כנאורים ומתקדמים מעבר לערכים "מיושנים" אלו. זכויות הפרט, פרט, פרט על לשונם כל היום. כמובן, בעיקר ובמיוחד אם פרט זה הוא שמאלני, ערבי, מסתנן אריתראי, להט"ב או רפורמי. ערכים אוניברסליים נישאים בפיהם, הכוללים רב לאומיות ורב תרבותיות.
הם בזים לא רק לערכי רוב העם, כפי שמתגלה בחירות אחר בחירות, אלא לעם ולרוב עצמו. הם בנו לעצמם הגדרות חדשות של 'דמוקרטיה מהותית' – ערכי האמת הדמוקרטית. הרוב עצמו אינו קובע ואינו חשוב. הוא בסה"כ אספסוף של 'דופקי דרבוקות' שמתרוצץ להם בין הרגליים. הם יצרו דלגיטימציה לערכים הציוניים והיהודיים המקוריים. לצערי, רוב אנשי התקשורת וגופי התקשורת בידם או מסייעים להם. להבנתי, אותם אישים ואנשי תקשורת הפנו עורף לעם האמיתי, בערכיו האמיתיים, ובוודאי בזכות של הציבור לבחור ולהביע. הבחירות כמעט אינן משנות דבר, משום שבסופו של דבר המפגינים ישתוללו, התקשורת תציף את הדברים, ובית המשפט העליון יכריע.
איני מכיר אותך, ואני מניח שעל דברים רבים לא נסכים, אך שמחתי לשמוע שיש עוד אנשים נורמליים, ערכיים והגונים, לא רק בקרב המון העם שהכרעתו ברורה, אלא גם בקרב אנשי התקשורת.
שנינו רוצים את אחדות העם סביב הציונות והיהדות. זו נקודת התחלה ופתיחה טובה.
אשמח מאוד להיפגש איתך ועם שכמותך כדי לדבר, להכיר וללבן סוגיות מהותיות לעתיד המדינה.
הרב יעקב דביר, מצפה רמון