
1. לפני הכול: מדהים איך בנושא כל-כך מורכב ורגיש אנשים מביעים דעה נחרצת וחותמים בהתלהבות על עצומות, בלי בירור מינימאלי של הסוגיה.
התוצאה העגומה: השיח מוצף בסיסמאות פופוליסטיות שרק מרחיקות מפתרון אמיתי לבעיה.
2. ההתנגדות הגורפת לכל סוג של טיפול, מקצועי ומפוקח ככל שיהיה, משונה מאוד.
בכל תחום אחר בחיים אנו מעודדים אנשים ללכת לטיפול, והעולם הרפואי והפסיכולוגי משקיעים אנרגיות אדירות לפתח דרכי טיפול יעילות שיעזרו לאנשים.
רק בנושא הזה – חזרנו לימי הביניים. כל טיפול ייחשב מעכשיו עבירה על החוק ומי שסובל מנטייתו המינית ורוצה בכל מאודו לטפל בה - נגזר עליו להישאר איתה לנצח נצחים.
3. יתירה מזו – האם הגיוני שחוקי המדינה יתירו עישון, דבר הרסני מבחינה בריאותית ומחולל שורה ארוכה של מחלות קטלניות (כשסמים קלים בדרך להצטרף אליו), אבל מי שירצה עזרה מקצועית להשפיע על נטייתו המינית ייחסם על הסף?
האם ייתכן שחיתוך וניתוח הגוף כדי להפוך זכר לנקבה (ולהפך) מותר ולגיטימי וזוכה לעידוד ציבורי אבל עזרה למי שעוזר למי שרוצה להיות סטרייט זו עבירה חמורה?
איך ייתכן שחברה ליבראלית המטיפה באובססיביות שאדם יכול לעשות כרצונו ולהיות מה שהוא בוחר פוסלת רק אופציה אחת ויחידה?
4. המונח 'טיפולי המרה' עבר רצח אופי קטלני. בכתבה שהופיעה השבוע באתר החדשות הגדול במדינה הובאו סיפוריהם של 'שלושה נפגעי טיפולי המרה'. מהתיאור שלהם נשמע שהם באמת עברו דברים מזעזעים שכל בר-דעת אמור לסלוד מהם.
העניין הוא שכל קשר בינם לבין טיפול פסיכולוגי רציני ומקצועי מקרי בהחלט.
נשמע שאותם מסכנים הוּלכו שולל על ידי חאפרים ושרלטנים, וכמה חבל שבשם הטרגדיה האישית שלהם, מכניסים באותו הסל כל טיפול שהוא וסוגרים את הדלת בפני כלים מקצועיים שכן עשויים לעזור.
5. אל תתבלבלו לרגע: את אלו שהובילו את החוק החדש לא מעניינת המצוקה של מי שנפגעו מטיפולי סרק. הראיה שבמו ידיהם הם גורמים למצוקה נוראית אצל מי שכן מעוניינים בטיפולים להשפעה על אוריינטציה מינית ומרגישים שהטיפולים הללו עוזרים להם. אבל מעכשיו אותם אלפים יעמדו בפני שוקת שבורה כי החוק יחסום כל אפשרות לעזור להם.
הדבר היחיד שמעניין את הח"כים הנ"ל זו השלטת האג'נדה הלהט"בית בצורה כוחנית ואלימה והשתקת כל מי שמעז לחשוב אחרת. ושוב מתברר: אצל אבירי 'חופש הביטוי' החופש היחיד הוא לחשוב כמותם.
6. מה האלטרנטיבה?
כמו בכל תחום גם כאן הטיפול חייב להיות מקצועי ועומד בחמישה כללי זהב:
א. המטופל מגיע מרצונו ולא בגלל לחץ חיצוני.
ב. ללא הבטחות שווא על הצלחה ודאית.
ג. הטיפול לא נועד לטפל רק בנטייה המינית אלא במכלול האישיות של האדם ובמה שמטריד אותו על פי הגדרתו.
ד. המטפל מקצועי ומוסמך כמקובל בחוק.
ה. נעשה שימוש במתודות מקובלות בעולם הטיפול.
(הנ"ל נוסחו ע"י הרב ארל'ה הראל, יו"ר ועדת האתיקה של ארגון 'כמוך', וזכו לתמיכת פסיכולוגים ואנשי מקצוע בכירים).
ועכשיו תבדקו: בכל הסיפורים על נפגעי טיפולי ההמרה תמיד חסרה ההקפדה על הכללים הנ"ל!
עמידה מליאה בהם אומנם לא יכולה להבטיח הצלחה בטיפול (ובאיזה טיפול בעולם כן יש הצלחה של 100%?) אבל היא בהחלט מחסנת מפגיעות.
**************************
ולסיום, ליבי עם אותם אנשים יקרים, שעם חלקם יש לי חברות אישית והערכה עצומה להתמודדותם עם הניסיון שהקב"ה העמיד אותם בו. אם החוק הדרקוני יעבור בקריאה שלישית תישלל מהם הזכות לטיפול ראוי והם ייאלצו לחפש מזור רק אצל כל אותם שרלטנים ויועצים בגרוש שאליהם החוק לא מתייחס, ואז הנזק באמת יהיה גדול.