אורי בורובסקי היה יועצו לענייני ערבים של ראש הממשלה אריאל שרון בתקופה שקדמה להתנתקות. על השיחות שהובילו אותו לפרוש מתפקידו סיפר היום (שני) בראיון לערוץ 7.
בפתח דבריו מדגיש בורובסקי כי "מערכת היחסים והעבודה המשותפת עם שרון הייתה מאוד חיובית, אבל מה שהכריע את הכף להתנתקות ממנו זו הייתה ההתנתקות. לא הבנתי את הצעד הזה. ראיתי בו טעות מוחלטת".
בורובסקי מספר כי לאחר שבשיחות עם אחרים הבין שאיש אינו מבין באמת מדוע שרון פונה למהלך זה, בחר לעשות מעשה ולפנות ישירות לאריאל שרון. לשם כך ניצל את חלון הזמן שאחרי ישיבות הממשלה, פרק זמן בו הוא יכול לגשת ישירות לראש הממשלה ולהעלות בפניו שאלות.
"אחרי שהשרים עזבו ללשכותיהם ראש הממשלה נשאר בלשכה. ניצלתי את ההזדמנות הזו לשיחה. שאלתי אותו למה הוא עושה את זה כשאלה פשוטה. אמרתי לו 'רוב הציבור יודע שאני יועץ שלך ובאופן טבעי שואלים אותי ומבקשים תשובה לשאלה מדוע. אדם שעומדים לגרש אותו מביתו שואל את השאלה הפשוטה למה'. דיברנו בלשון חברית, 'אריק, אנשים שואלים למה, מה אני עונה להם?'. ראש הממשלה פשוט לא ענה ושמר על שקט מהצד השני".
ממשיך בורובסקי ומספר כי לא ציפה לשתיקה שכזו מצידו של מי שתמיד ידע להשיב על כל דבר: "תשובה מהסוג הזה מאוד הפתיעה אותי, כי היו לנו הרבה שיחות וליבונים וכאן פתאום אין תשובה לחלוטין. זה נתן לי תחושה קשה שאולי משהו מסתתר כאן".
האם ניתן לומר שאריק שרון היה נבוך באותם רגעים? הרי נראה ששרון ומבוכה הם שני הפכים. בורובסקי משיב שאכן כן, זו הייתה התחושה, אריק שרון במבוכה. "באותו הרגע הזה האיש שישב מולי, אפשר לקרוא לזה מבוכה. הוא לא ענה ולו תשובה אחת".
"נפרדתי ממנו באותו יום. זה מאוד הכעיס אותי. חשבתי מה אני עושה עכשיו, כי זו תשובה שלא ציפיתי לה כלל. מאחר ורציתי להמשיך במגמה למנוע את המהלך הזה השארתי את העניין לשבוע שלאחר מכן ושוב נשארתי אחרי ישיבת הממשלה ופניתי אליו כך 'בהמשך לשיחתנו מהשבוע שעבר שבה לא הגבת, אני מקווה שהפעם זה יהיה אחרת. היום יש לי גם את השאלה של השבוע שעבר וגם הצעה", משחזר בורובסקי.
"נתתי לו הרצאה של חמש דקות. אמרתי לו שאם זו גזירה בלחץ אמריקאי קטונתי מלהיכנס לדברים האלה, אבל אני בטוח שאם אכן האמריקאים ביקשו לפנות את גוש קטיף אני מאמין שהם לא רצו לראות שם יהודים, אבל אף אחד לא ביקש להרוס בתים ובתי כנסת. לכן כעוזרך יש הצעה, נפנה את היהודים מגוש קטיף אבל רק נפנה בלי לגעת בבתים. נסגור את המתחם לשבעה או שמונה חודשים. אם אחרי תקופה כזו יגיע המשיח ויהיה שקט באזור אני מעריך שגם בין עוזבי הבתים יהיו מי שיגידו שמוכנים לעשות זאת למען השלום, אבל אם יקרה הפוך אנחנו פותחים את השערים ומחזירים את התושבים".
גם מול הצעה זו נותר ראש הממשלה, אריאל שרון, דומם, "שוב שקט ללא תגובה וללא תשובה", אומר בורובסקי ומוסיף כי לנוכח השתיקות של שרון "כל שנשאר לי לומר לו בסוף הוא שכנראה ההתנתקות תהיה הדדית אתה מגוש קטיף ואני ממך".
זמן קצר לאחר מכן הגיש את מכתב ההתפטרות באופן מעשי ומאז לא נפגשו דרכיהם. את האקט הסופי של ההתפטרות ביצע בורובסקי כשהבין שאכן שרון הולך אל המהלך באופן מעשי, "ראיתי שאכן כל הטיפשות הזו מתבצעת ואלפי יהודים מגורשים מבתיהם והבנתי שאני לא יכול להישאר שם יום אחד. מאוד לקחתי את זה ללב. הרגשתי פגיעה. גם חשבתי מי יודע מה עובר עליו, כי שרון הוא איש רב פעלים ופתאום מגיע מצב שלא יודעים להסביר אותו".
האם המשמעות היא שאינו מקבל את תפיסת 'עומק העקירה כעומק החקירה'? בורובסקי משיב כי אינו יודע ו"אין לי עניין בזה. רציתי רק למנוע את הקטסטרופה שבה אלפי יהודים מגורשים מבתיהם".
את ביקורתו מפנה בורובסקי לא רק כלפי אריאל שרון כראש הממשלה, אלא גם כלפי חברי כנסת ושרים שניצבו דומם ושתקו. "היה אפשר למנוע את זה... הוא אומר וקובע כי לו הייתה קמה קבוצת ח"כים ושרים ואומרת עד כאן המהלך היה נבלם.
לזאת הוא מוסיף ואומר: "בקטסטרופה של גירוש היהודים מבתיהם לא נגמר הסיפור. גרוע יותר הוא מה הביא הסיפור הזה לאחר מכן. פנינו מקום לחמאס. מי שהביא את החמאס לפה זה אנחנו, וגם את זה צריך לקחת בחשבון. אם זה לא היה והיה מדובר רק בגירוש זמני, אז עושים טעויות, אבל פינינו מקום לאויב שלנו. בנוסף, מכל מה שקרה לנו אנחנו גם לא מפיקים לקחים. אנחנו לא שומעים גוף או אדם שאומר שמכאן צריך לעשות חשבון נפש ולראות איפה טעינו ולהפיק לקחים גם לגבי עקירות נוספות וגם לגבי היחס לאויבים שלנו. פלשתינים שאני מדבר איתם אומרים לי 'אורי, אנחנו לא מבינים אתכם היהודים. אתם חוטפים וחוטפים ומה אתם עושים עם זה?' ואין לי תשובה חוץ מלומר להם שהם צודקים".