עתירה הוגשה היום לבג"צ נגד לשכת עורכי הדין ומשרד המשפטים הקוראת לבטל את המונופול של הלשכה הפועל בחסות החוק ומקנה לה בלעדיות יחידה בשוק עורכי הדין.
בעתירה שהגיש עו"ד חיים שטנגר הוא טוען, כי החוק על פיו פועלת הלשכה הוא בלתי חוקי ועומד בניגוד לחוק יסוד: חופש העיסוק שנתקבל בכנסת ב-92 לפיו מותר לכל אדם לעסוק בכל משלח יד כרצונו ולא שיהיה חייב להשתייך לאיגוד מקצועי כזה או אחר. "לא יתכן שכל עורך דין, צעיר או מבוגר, יחוייב לשלם דמי חבר ל"גילדה" מקצועית שהוא לא בוחר להשתייך אליה", אמר עורך הדין שטנגר.
על פי החוק, על מנת לעסוק בעריכת דין בישראל חייב אדם להיות בעל הכשרה משפטית, בוגר על פי חוק, תושב ישראל וחבר בלשכת עורכי הדין. חברות בלשכה כרוכה בתשלום דמי חבר שנתיים המקנים את הזכות להיות חלק מן הלשכה ולעסוק באופן פעיל במקצוע. אם אדם לא שילם את חברותו בלשכה במשך שלוש שנים, רשאית זו לבטל באורח חד צדדי את חברותו ולמעשה לשלול ממנו את הזכות לעבוד כעורך דין. בשום מקצוע חופשי אחר, אמר עורך הדין שטנגר, אין העוסק מחוייב להשתייך לאיגוד מקצועי ולשלם לו מיסים בעל כורחו.
עוד טוען עו"ד שטנגר, כי סעיף החברות בלשכה עומד גם בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו כיוון שהוא מונע ממשפטנים המעוניינים לעסוק בעריכת דין את חופש הפעולה המקצועי וכן מחייב אותם, בניגוד לרצונם, לממן בכספם פעילויות איגודיות שונות בלא שהם עצמם נהנים מהן ואף מבלי שהם נשאלים להסכמתם. עו"ד שטנגר טען, כי עיקרון זה מיושן מאוד, עומד בניגוד לרוח התחרות החופשית הקיימת בישראל ואינו מתאים למספר הגדול של אנשים העוסקים בעריכת דין בישראל וזכאים לאלטרנטיבות שונות ולא רק לאלטרנטיבה אחת.
כתב עתי"ם מוסיף, כי מאז התקבלה שרשרת חוקי היסוד בשנת 92 בהם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק הפעילה הכנסת פעמים אחדות חוקים לשימור דין אשר עיכבו למעשה את תוקפו של חוק היסוד והכפיפו באופן רטרואקטיבי נורמות ישנות שהיו מקובלות במשך שנים בתקופה בה עוד לא נחקקו חוקי היסוד, ואשר עומדות בניגוד לרוח חוקי יסוד אלה. כך, איפשרה הכנסת במשך עשר שנים את המשך הפעלת חוק עורכי הדין המקנה ללשכת עורכי הדין בלעדיות על עיסוק בדין.
נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, הסכים בדיון כי קיומה של לשכה אחת בלבד מצטיירת כפוגמת בחירותו של עורך הדין ושאל את עורך הדין אגדשטיין, אשר ייצג את לשכת עורכי הדין והמדינה אם הם חשבו לאפשר פתיחתם של מוסדות או ארגונים מקצועיים אחרים אשר יאפשרו חברות מקצועית לעורכי דין אשר אינם מעוניינים בחברות בלשכה. עו"ד אגדשטיין השיב, כי הנושא נשקל בעבר אך עמדתה של המדינה הוא כי בניגוד לבעלי מקצועות חופשיים אחרים כגון רופאים, שמאים, רואי חשבון, מהנדסים או אדריכלים, הרי שמקצוע עריכת הדין מהווה שליחות ציבורית אשר מגנה על האינטרסים של הציבור הרחב ושל האזרחים הפרטיים. לכן, רק קיומה של לשכה אחת, אשר ראשיה נבחרים בצורה דמוקרטית על ידי כל חבריה, רק היא יכולה להבטיח ייצוג הולם של כל עורכי הדין בישראל וכן יכולה להבטיח שיישמרו כל האינטרסים של עורכי הדין והציבור בישראל. "כשהדברים נעשים בשם גוף אחד ולא בשם כמה, האמירה המייצגת היא אחת והיא משרתת את הציבור כולו", אמר עו"ד אגדשטיין.
כתב עתי"ם מוסיף, כי בתום הדיון אמר עו"ד שטנגר כי בהגשת העתירה הוא שואף לאפשר פתיחתה של לשכה נוספת לעורכי דין אשר תקנה לכל עורך דין את האפשרות לבחור להיכן הוא מעוניין להשתייך.
ההכרעה בעתירה תיפול במועד מאוחר יותר.
בעתירה שהגיש עו"ד חיים שטנגר הוא טוען, כי החוק על פיו פועלת הלשכה הוא בלתי חוקי ועומד בניגוד לחוק יסוד: חופש העיסוק שנתקבל בכנסת ב-92 לפיו מותר לכל אדם לעסוק בכל משלח יד כרצונו ולא שיהיה חייב להשתייך לאיגוד מקצועי כזה או אחר. "לא יתכן שכל עורך דין, צעיר או מבוגר, יחוייב לשלם דמי חבר ל"גילדה" מקצועית שהוא לא בוחר להשתייך אליה", אמר עורך הדין שטנגר.
על פי החוק, על מנת לעסוק בעריכת דין בישראל חייב אדם להיות בעל הכשרה משפטית, בוגר על פי חוק, תושב ישראל וחבר בלשכת עורכי הדין. חברות בלשכה כרוכה בתשלום דמי חבר שנתיים המקנים את הזכות להיות חלק מן הלשכה ולעסוק באופן פעיל במקצוע. אם אדם לא שילם את חברותו בלשכה במשך שלוש שנים, רשאית זו לבטל באורח חד צדדי את חברותו ולמעשה לשלול ממנו את הזכות לעבוד כעורך דין. בשום מקצוע חופשי אחר, אמר עורך הדין שטנגר, אין העוסק מחוייב להשתייך לאיגוד מקצועי ולשלם לו מיסים בעל כורחו.
עוד טוען עו"ד שטנגר, כי סעיף החברות בלשכה עומד גם בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו כיוון שהוא מונע ממשפטנים המעוניינים לעסוק בעריכת דין את חופש הפעולה המקצועי וכן מחייב אותם, בניגוד לרצונם, לממן בכספם פעילויות איגודיות שונות בלא שהם עצמם נהנים מהן ואף מבלי שהם נשאלים להסכמתם. עו"ד שטנגר טען, כי עיקרון זה מיושן מאוד, עומד בניגוד לרוח התחרות החופשית הקיימת בישראל ואינו מתאים למספר הגדול של אנשים העוסקים בעריכת דין בישראל וזכאים לאלטרנטיבות שונות ולא רק לאלטרנטיבה אחת.
כתב עתי"ם מוסיף, כי מאז התקבלה שרשרת חוקי היסוד בשנת 92 בהם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק הפעילה הכנסת פעמים אחדות חוקים לשימור דין אשר עיכבו למעשה את תוקפו של חוק היסוד והכפיפו באופן רטרואקטיבי נורמות ישנות שהיו מקובלות במשך שנים בתקופה בה עוד לא נחקקו חוקי היסוד, ואשר עומדות בניגוד לרוח חוקי יסוד אלה. כך, איפשרה הכנסת במשך עשר שנים את המשך הפעלת חוק עורכי הדין המקנה ללשכת עורכי הדין בלעדיות על עיסוק בדין.
נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, הסכים בדיון כי קיומה של לשכה אחת בלבד מצטיירת כפוגמת בחירותו של עורך הדין ושאל את עורך הדין אגדשטיין, אשר ייצג את לשכת עורכי הדין והמדינה אם הם חשבו לאפשר פתיחתם של מוסדות או ארגונים מקצועיים אחרים אשר יאפשרו חברות מקצועית לעורכי דין אשר אינם מעוניינים בחברות בלשכה. עו"ד אגדשטיין השיב, כי הנושא נשקל בעבר אך עמדתה של המדינה הוא כי בניגוד לבעלי מקצועות חופשיים אחרים כגון רופאים, שמאים, רואי חשבון, מהנדסים או אדריכלים, הרי שמקצוע עריכת הדין מהווה שליחות ציבורית אשר מגנה על האינטרסים של הציבור הרחב ושל האזרחים הפרטיים. לכן, רק קיומה של לשכה אחת, אשר ראשיה נבחרים בצורה דמוקרטית על ידי כל חבריה, רק היא יכולה להבטיח ייצוג הולם של כל עורכי הדין בישראל וכן יכולה להבטיח שיישמרו כל האינטרסים של עורכי הדין והציבור בישראל. "כשהדברים נעשים בשם גוף אחד ולא בשם כמה, האמירה המייצגת היא אחת והיא משרתת את הציבור כולו", אמר עו"ד אגדשטיין.
כתב עתי"ם מוסיף, כי בתום הדיון אמר עו"ד שטנגר כי בהגשת העתירה הוא שואף לאפשר פתיחתה של לשכה נוספת לעורכי דין אשר תקנה לכל עורך דין את האפשרות לבחור להיכן הוא מעוניין להשתייך.
ההכרעה בעתירה תיפול במועד מאוחר יותר.