תעצמו עיניים לשנייה ותדמיינו את עלילת הסדרה עם מדינות אחרות. כן, מה ששמעתם, אותה עלילה בדיוק, רק מדינות אחרות במקום ישראל ואיראן.
ניב סולטן תהיה סוכנת C.I.A צעירה, העיר בה מתרחשת הסדרה תהיה קאבול, בירת אפגניסטן, והאוכל אותו היא תכין להאקר החביב יהיה גונדי אפגני ולא חס וחלילה גונדי איראני. (יש הבדל בין השניים, אני אישית לא סגור על מה הוא, אבל הוא קיים).
בהנחה שדמיינתם את כל זה, האם עדיין הייתם צופים בסדרה הזו? מבחינתי לפחות, כנראה שהתשובה הייתה לא.
פרק הסיום ששודר אתמול בכאן 11 היה טוב ומותח והכיל כמה מהרגעים הכי טובים של העונה, אבל גם בו היו לא מעט חורים בעלילה ובעיות אמינות שחזרו שוב ושוב לאורך העונה. אני בכוונה כותב העונה ולא הסדרה, כי על פי הסיום שלו, אין ספק שמתוכננת לנו עונה נוספת.
באחת הסצנות בפרק השביעי, לא נדבר על הפרק השמיני כדי לא לעשות ספוילר למי שטרם ראה, תמר (ניב סולטן) מבקשת לפגוש את מילאד, ההאקר האיראני שסייע לה, וכשהיא נענית בסירוב היא שואלת "הוא בסדר? הוא אוכל ושותה?". אז מילאד אולי בסדר, אבל הסוכנת הישראלית כפי שהיא מוצגת לנו ב'טהרן' ממש לא.
תמר לא אוכלת, היא לא שותה, היא מדברת בטלפון בעברית באמצע טהרן. היא לא בסדר. נכון, הרעיון של הסדרה חמוד, אבל האמינות שלה גבולית עד לא קיימת.
נראה לכם הגיוני שסוכני מוסד מדברים בטלפון בעברית במדינת אויב? נראה לכם הגיוני שכדי להכניס את תמר בפרק הראשון היו צריכים להשתלט על מטוס טורקי, אבל המפקדת שלה פשוט צצה בדלת יום אחד?
אלו רק דוגמאות קטנות מתוך רצף בלתי נגמר של כשלים וצרימות שגרמו לי לעקם האף פעם אחר פעם, צרימות מהסוג של סוכנת מוסד בטהרן שהמפקדים שלה איכשהו פספסו את העובדה שדודה שלה גרה שני רחובות מהמטרה.
אז למה בכל זאת ראיתי את הסדרה? למה אני בכלל כותב עליה? למה היא נמכרה לאפל ותופץ ב135 מדינות? כי אי אפשר להפריד בין הסדרה לבין הגימיק שלה.
ישראלים זה מעניין, איראנים זה מעניין, והשילוב של השניים, בתוספת עלילת ריגול בינונית למדי אם נודה על האמת, יצר באזז שקשה להתעלם ממנו.
אז נכון, אם אלו היו מדינות אחרות כנראה שאפילו לא היינו שומעים על הסדרה, אבל אלו לא. זו סדרה על ישראל ואיראן, וכן, זה מעניין. תוסיפו לקלחת הזו את העובדה שמדובר בהפקת מקור ישראלית, תתבלו בצליל המתנגן והמיוחד של הפרסית, ובכלל תקבלו תבשיל מהביל של סקרנות ואקזוטיות עם ניחוח גאוות יחידה. בתיאבון.