15 שנים. 15 שנים חלפו מאז עמדנו בשרשרת אנושית ארוכה מגוש קטיף עד לירושלים.
אוחזים יד ביד באמונה שלמה כי את החלטת ממשלת ישראל אז, היה ניתן וצריך להחזיר לאחור. באמונה שלמה כי את חזונם החלוצי של אלפי המתיישבים, לא ניתן ואסור לגדוע.
מעולם בתולדותיה של מדינת ישראל, לא הייתה התגייסות כה בוטה, על מנת למרק מהלך שכתם שחור דבק בו. על מנת להכשיר גירוש, אשר לא הייתה בו שום "התנתקות" בין אוכלוסיות, אלא רק התנתקות מערכים אנושיים בסיסיים ומזכויות היסטוריות על ארץ מולדת.
ראינו אז, מערכות שלמות אשר איבדו כיוון, איבדו דרך ובעיקר כשלו ברגע האמת. ממשלה אשר השליכה באחת, אנשים מבתיהם ללא פתרונות דיור, ללא מקומות תעסוקה, ללא מסגרת קהילתית, ללא סיוע.
כלי תקשורת ועיתונאים אשר במקום להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה, במקום לזעוק את זעקת המגורשים, במקום לצייר את התמונה האמתית, הפכו עצמם למכונת תעמולה שכל תכליתה היא טשטוש האמת, הסתרתה והחנקת קולם של המגורשים.
זו הייתה שעתם העגומה גם של אלה אשר בימים כתיקונם עומדים על כבוד המת, ואשר החרישו נוכח הוצאתם מקבריהם של יהודים, ובהם נפגעי פעולות טרור.
זו הייתה השעה שבה נחשפה מערכת המשפט במלוא מערומיה. עקרונות העל החוקתיים כביכול, זכויות האדם, צווי המניעה, כל אלה הושלכו באחת לטובת הכשרת המהלך הפוליטי של הגירוש, והכל נעשה במהירות על מנת לסיים מהר מהר, כדי להבטיח שהמחטף הפסול והאנטי-דמוקרטי יבוצע.
פינוי גוש קטיף וצפון השומרון ייזכר כאחד מרגעי השבר הגדולים שידעה החברה הישראלית.
הוא ייזכר גם כרגע שבו אלפי המגורשים קיימו במלואו את ציוויו ההיסטורי של מנחם בגין – לא תהיה מלחמת אחים.
ידענו להתגבר על השבר, ידענו למצוא את המאחד, ועלינו גם בימים מורכבים אלה לדבוק בדרך זו של אחדות ושל התעלות מעל המחלוקות.
בד בבד עלינו לזכור את הטרגדיה הנוראה של פינוי היישובים ותושביהם. טרגדיה שעלינו להבטיח כי לעולם לא תקרה שוב.
מגורשי גוש קטיף וצפון השומרון היקרים, אני מבקש לחזק אתכם בהתמודדות היום יומית הקשה עם צלקות הגירוש שלעולם לא יגלידו.
אני משוכנע שיבוא יום ונשוב לבנות את בתינו ואת יישובינו שנהרסו. כי הארץ הזו לנו היא.