"בשבוע האחרון יצאו מספר ראשי אוניברסיטאות במכתבים נזעמים מלאים בהתקפות אישיות נגדי, תוך שימוש מעציב בסיסמאות וסילוף עובדות, עד כדי טענות שקריות של ממש", כתב ביום שני שר ההשכלה הגבוהה והמשלימה, זאב אלקין.
"ניסיתי להשקיע מאמץ כדי להבין על מה בדיוק יצא קצפם של פרופ' פורת, פרופ' רובין ופרופ' כהן, ואני חייב להודות שמצאתי במכתבים אלה הרבה חזרות על סיסמאות נדושות, דיבורים על תחושות או תיאוריות קונספירציה מרתקות.
''הרגשתי את עצמי כמי שנמצא במשפט האינקוויזיציה הימי־ביניימי כאשר הפרופסורים המכובדים, המתלהבים מהתפקיד להיות חשמני 'דת האקדמיה', בכלל אינם טורחים ללמוד את העובדות או לברר בצורה פשוטה, בשיח פתוח מולי, שאף פעם לא סירבתי לקיימו, מהן באמת תוכניותיי והשקפותיי. קריאה נרגשת להצלת 'ארץ הקודש של האקדמיה' יצאה מפי ה'כמורה העליונה', ו'מסע הצלב' יצא לדרכו".
הפסקאות החריפות והלא אופייניות לשר אלקין, יצאו ממקלדתו כתגובה למלחמה שבה פתחו נגדו ראשי האוניברסיטאות. השלב הגלוי של המערכה החל עם פרסום מכתב קיצוני מאוד של נשיא אוניברסיטת חיפה, פרופ' רון רובין. הלה החליט להתפטר מתפקידו כראש ור"ה (ועד ראשי האוניברסיטאות) כדי לעורר תשומת לב ציבורית למתרחש בשדה ההשכלה הגבוהה. רובין לא היסס, ותקף את אלקין בתותחים כבדים. הוא הכריז ש"טורקיה זה כאן", והוסיף: "אנחנו נמצאים בתקופה חסרת תקדים ואפלה מאוד. שומרי הסף הפכו למטרה, ומערכות שחרתו על דגלן את ערכי חופש הביטוי וחופש המחשבה מותקפות השכם והערב. התרבות, מערכת המשפט, התקשורת וההשכלה הגבוהה נמצאות תחת מתקפה מסוכנת, המאיימת על קיומה של הדמוקרטיה בישראל. כעת אנו עדים לניסיונות השתלטות על המדע בישראל, שמטרתם היא להפחיד, להחליש, לצנזר, ולאפשר לאינטרסים פוליטיים להכתיב את סדר היום של המחקר. זוהי סכנה ברורה ומיידית למדינת ישראל ולעתיד של כולנו", אמר רובין. לאלקין הוא קרא "קומיסר ההשכלה הגבוהה", וכתב כי "ידענו בעבר מאבקים על חופש הביטוי ועל עצמאות ההשכלה הגבוהה, אך הרס חסר מורא המונע מאינטרסים פוליטיים צרים טרם חווינו". את מכתבו חתם בתקווה "שהתפטרותי תצית את אש המרד". לא פחות.
שר ימני מול אליטה שמאלנית
לפני חודשיים וחצי, כשהושבעה הממשלה ה־35 של מדינת ישראל, קיבל חבר הכנסת אלקין את תפקיד שר משאבי המים וההשכלה הגבוהה והמשלימה. היו שצחקו על התיק החדש, שנתפר במיוחד לגודלה המנופח של הממשלה. אבל היו גם כאלה שהתיק והתפקיד לא שעשעו אותם כלל וכלל. ראשי האוניברסיטאות למשל. לשכונה שלהם הגיע בוס חדש, איש ימין חובש כיפה, שמתכוון להיות מעורב באמת במה שקורה בתחומם. לא פלא שחשו מאוימים.
עד השבעתה של הממשלה האחרונה, ההשכלה הגבוהה הייתה בתחום שיפוטו של שר החינוך. משרד החינוך הוא עצום, משול לנושאת מטוסים; משרד שבלתי אפשרי להגיע לכל מרחביו ולהעניק להם טיפול אישי. ואכן, אנשי אקדמיה שעימם שוחחנו העידו כי שרי החינוך כמעט שלא נגעו בממלכת המועצה להשכלה גבוהה. אומנם, על פי חוק שרי החינוך משמשים כראשי המועצה להשכלה גבוהה, והיו מהם שחוללו שינוי אחד או שניים. אבל איש לפני אלקין לא באמת אחז בפטיש היו"ר וניהל את הישיבות. אלקין עושה זאת. הוסיפו לכך את העובדה שהאליטה האקדמית מורכבת ברובה מאנשי שמאל, וששרי חינוך ימנים נתקלו תמיד בביקורת נוקבת מצד ראשי האוניברסיטאות - ומכאן הדרך לעליית השידוך החדש הזה על שרטון היא קצרה וברורה.
למכתבו של רובין הצטרף גם נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' אשר כהן, שכתב: "לצערנו, מאז נכנס השר אלקין לתפקידו, הוא נקט סדרה של צעדים שכל אחד מהם מערער מרכיב מסוים של החופש האקדמי, וכולם ביחד מהווים איום אמיתי על כלל העיקרון של החופש האקדמי". נשיא אוניברסיטת תל אביב, פרופ' אריאל פורת, כתב מכתב משלו, ובו ציין את חרדתו מפני פוליטיזציה של מערכת ההשכלה הגבוהה. את המכתבים הפיצו הפרופסורים בקרב כל אנשי הסגל והמינהלה, ולא דילגו על אחרון הסטודנטים.
קצפם של ראשי האוניברסיטאות יצא על מספר צעדים שנקט אלקין. הראשון, זה שהביא להתפטרותו של פרופ' רובין מראשות ור"ה, היה מעשה פעוט לכאורה מצד אלקין: הוא החליט שלא להאריך את כהונתה של ממלאת המקום הזמנית של מנכ"ל המל"ג, מיכל נוימן. רובין טען כי התפקיד הזה הוא שמהווה את החיץ בין המדע לפוליטיקה. אך המל"ג, יש להזכיר, היא גוף שבראשו עומד השר. תפקיד המנכ"ל הוא תפקיד ניהולי שהשר ממנה. אלקין, לדבריו, לא רצה להאריך את כהונתו של מי שמארגן ועד עובדים שילחץ למנות אותו, אלא אדם שיהיה שלו.
ראשי האוניברסיטאות געשו על הצעד הזה, וטענו כי אלקין ימנה את עושה דברו. אבל אלקין ניסה להרגיע והסביר שבכל מקרה אין לו אפשרות למנות מנכ"ל אלא משורות עובדי המל"ג, ושם אין חברי מרכז הליכוד.
הצעד הבא של אלקין היה התערבות בניהול דרך הבחינות של הסטודנטים לאור מגפת הקורונה. השר הורה לראשי האוניברסיטאות לקיים רק עשרה אחוזים מן הבחינות בצורה פרונטלית, ואת היתר בצורה מקוונת. לדבריו, זו הייתה ההנחיה של משרד הבריאות. השר אף דרש מראשי האוניברסיטאות לתת לסטודנטים את הציון הגבוה מבין שלושת המועדים לבחינה, ולא לפי המאוחר שבהם, כפי שנהוג.
ראשי האוניברסיטאות טענו, מנגד, שאלקין הוא שהמציא את המתווה, ומשרד הבריאות יישר קו אחריו. הם אמרו שהשר ניסה לקבוע באילו מקצועות ייבחנו פרונטלית ובאילו לא, דבר שאינו בסמכותו כלל, ואין עולם שבו שר קובע איך נותנים ציון לסטודנט. אלקין טוען שבשום שלב הוא לא ניסה לקבוע באלו מקצועות ייבחנו פרונטלית. בסביבתו מסבירים כי העובדה שהוא רואה לנגד עיניו את הסטודנטים היא מציאות חדשה. עד היום הם לא 'נספרו' כלל בקרב ראשי האוניברסיטאות. הוא קיים איתם שולחן עגול, שמע מה כואב להם, גיבש חבילות סיוע וגם העביר את בקשותיהם האקדמיות אל ראשי האוניברסיטאות.
אבל הצעד שהקפיץ את ראשי האוניברסיטאות יותר מכול נוגע, איך לא, לפוליטיקה. אלקין הציע להכניס אל הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת), הגוף האחראי על תקצוב המוסדות להשכלה גבוהה ומשמש ועדה של המל"ג, נציג מאוניברסיטת אריאל. ראשי האוניברסיטאות טענו כי הנציג שנבחר אינו ראוי. הנימוק הזה אינו מופרך, אומרים לנו אנשי אקדמיה אחרים, אך בינתיים הציע אלקין שלושה מועמדים נוספים מהאוניברסיטה הצעירה, ושלושתם נדחו. ראשי האוניברסיטאות טוענים כי כלל אין צורך לתת מקום לנציג מאריאל בות"ת, וכי לפני כן יש לתת מקום לנציג מאוניברסיטת בן גוריון, שלא היה לה נציג בגוף הזה למעלה מעשור. אלקין טוען שצריך לתת מקום למוסדות צעירים וחדשים, כדי שיישמעו מגוון קולות ושיקולים בגוף שמחלק את התקציב לכלל המוסדות - תקציב שעומד על כמעט 12 מיליארד שקלים. לפי החוק, השר יכול להציע את המועמדים, אך אין בסמכותו להחליט מי ייבחר.
"לא מדברים על כך שהכול פוליטי, כי זה לא כל כך נעים", אומר לנו פרופסור באחת האוניברסיטאות, "זה ייצור בעיה מול הסטודנטים הימנים והמרצים הימנים. אבל יש התנגדות עזה לאוניברסיטת אריאל, שעד היום מחרימים אותה בפועל בין ראשי האוניברסיטאות, ויש אמירות מאוד חריפות כלפיה, שכוללות את המילים 'פאשיזם' ו'כיבוש', ברשת 'אקדמיה' - הרשת הפנימית של אנשי הסגל האקדמי של כלל האוניברסיטאות".
לא מדובר בנושא פוליטי בלבד. גם כשהוקמו אוניברסיטאות תל אביב, בר אילן ובן גוריון קמה להן התנגדות. בכל פעם האוניברסיטאות הקיימות לא רצו שיחתכו את עוגת התקציב, הכוח והיוקרה שלהן לפרוסות נוספות. אך עם זאת, קשה להתעלם מהנושא הפוליטי, שגם אם לא מדברים עליו, נמצא לגמרי על השולחן.
"התערבות הממשלה תועיל לאקדמיה"
בתוך העימות המתוקשר הזה נשמע גם קול אחר. ד"ר יעקב ברגמן, איש האוניברסיטה העברית המגיע מתחום מינהל העסקים, סבור שלממשלה צריכה להיות יד על הגה ההשכלה הגבוהה. בשיחת זום שנתן פרופ' רובין לחברי רשת 'אקדמיה' ובה עסק ביחסי האקדמיה עם אלקין, הקשה ברגמן ושאל את רובין מספר פעמים האם הוא מכיר מדינה בעולם, מלבד ישראל, שבה מערכת ההשכלה הגבוהה היא אוטונומית ומופרדת מניהוג הממשלה. רובין התחמק, והתייחס לדברים בצורה עקיפה: "יש קשר לסדר היום הלאומי. אבל ביומיום, לא יכול להיות שיש קשר בין השלטון לבין האוניברסיטאות, אם אכן אנחנו רוצים להישאר כמקום ליצירתיות וחדשנות".
ברגמן השיב שלא קיימת מדינה כזו מלבד ישראל. לדבריו, חובה שתהיה התערבות כזאת, שתנווט את ההשכלה הגבוהה אל המחוזות שחשובים למדינה. ברגמן הוסיף ציטוט מדוח של ארגון מדינות ה־OECD לפני למעלה מעשור, כשצורפה ישראל לארגון. "הקשיים ביישום רפורמות בהשכלה הגבוהה בישראל מראים על הצורך בניהוגה של הממשלה את מדיניות ההשכלה הגבוהה... המל"ג ייצגה בעיקר את האינטרסים של המוסדות להשכלה הגבוהה. המצב בישראל אינו מקובל במדינות ה־OECD האחרות". אם כך, התערבות של נציג הממשלה דווקא תיטיב עם ההשכלה הגבוהה בישראל ולא תחליש אותה, ולא מדובר על קץ הדמוקרטיה אלא על קידומה ופיתוחה. אבל כל זה, כנראה, לא מעניין את מי שהכוח נמצא בידיו ועלול להילקח ממנו.