הגיע הזמן להר הבית

ט' באב הוא יום של אבלות וזכרון החורבן, אבל לא פחות מכך יום של כמיהה וגעגוע. הלב המבקש את המקדש מתפלל להשראת שכינה, שכן המקדש אינו רק בית פיזי, אלא מרחב של משכן לה'.

אך מהות המקדש גם אינה מציאות רוחנית בלבד, אלא כל מהותה הוא החיבור בין הרוחניות למקום הגשמי שבו בחר ה'.

את הגלות הרוחנית מבטאים מספר מאפיינים גשמיים: היעדר שיבתו המלאה של עם ישראל לארצו וכינון מלכות ישראל בשלימות; היעדרה של נוכחות א-לוהית בטבע העולם, המתבטאת בצער רב בו העולם שרוי, אסונות ומחלות; וכן מלחמות בין אומות ואנשים, המבטאות את הפירוד הקיים בעולם.

את כל ההיבטים האלה מבטא היעדר המקדש, שכן חסרון המקדש, מבטא את חיסרון גילוי השכינה בעולם, שהוא החיסרון המרכזי של זמן הגלות והשינוי המהותי בין הזמן הזה לזמן שעתיד לבוא.

תקופת הגאולה עליה אנו מתפללים היא תקופה בה הא-לוהות תהיה גלויה בעולם. כמו שניסחה זאת היטב החסידות "שתהיה א-לוהות בפשיטות ומציאות העולם בהתחדשות". כלומר המציאות הגשמית הפשוטה תגלה את מציאות הבורא. זו המציאות שהתרחשה בבית המקדש כשהיה בבניינו.

לכן היעדר המקדש הוא ההיבט הקרוב ביותר לחיי האומה בזמן הגלות. כמו שהמקדש אינו בית פיזי, כך גם חסרונו אינו מבטא את חסרון הבית בלבד, אלא את ההעלם וההסתר של השכינה. הבית הגשמי הוא מרחב. מקום להתכנס אליו לבקשת שכינה. כל מהותו של המקדש הוא היותו מקום גשמי, פיזי, שבו בחר ה'. וגם בזמן חורבן הבית הר המוריה מבטא את המקום הגשמי שבו מתחברת המציאות של הקודש והחול. המציאות הרוחנית מקבלת ביטוי במימד הגשמי. 

לאור כל זאת בזמן הגלות העליה והחיבור להר הבית, מקום המקדש, אינם רק אמירה כי איננו מקבלים את מצב הגלות הרוחנית, אלא יש בחיבור הזה את תמצית ההתקרבות לכמיהה למקדש, כמקום המבטא את השראת השכינה בעולם. וכשם שהמקדש הינו מקום גשמי, כך גם הכמיהה אליו צריכה להיות במקום הגשמי, שבו בחר ה' לשכן שמו שם.

אין יום בו עם ישראל אינו מבכה את חורבן המקדש. תפילת הלב הנאמרת בעצם עלייתם של בני ישראל אל מקום המקדש היא הבקשה אותה נושאים יהודים 2,000 שנה. כשרבי עקיבא והתנאים עלו אל מקום המקדש החרב וראו שועלים מהלכים בו הם ביכו את החורבן, אך ראו בכך גם את הגאולה העתידה לבוא. מאז הר הבית כבר אינו עומד בשיממונו, אלא נכבש בידי זרים, כשאין חילול ה' גדול מזה.

העליה להר מהווה את האמירה כלפי שמיא וכלפי עם ישראל כי זהו מקום המקדש, המקום הקדוש ביותר בעולם, עליו היה קיים המקדש לפני החורבן ועליו יבנה תיכף ומיד ממש בגאולה האמיתית והשלימה. זוהי שיבת עצמיותו של עם ישראל אל תודעת הגאולה.