יוחאי בן אב"י
יוחאי בן אב"יצילום: אוריאל קרמר

גילוי נאות, את יוחאי בן אב"י אני מכיר כבר כמעט עשור. כל סינגל בימינו מקבל אוטומטית את הכותרת "שונה" ו"חדש", אבל מכיוון שהייתי שם לפני שמונה שנים כשיוחאי השיק את אלבום הבכורה שלו, אני יכול להעיד מגוף ראשון שאכן יש פה משהו שונה.

שלושה אלבומי סולו כבר שחרר יוחאי לרשתות החברתיות, הוא נמצא בפייסבוק וביוטיוב ובמקביל עובד כחצר"מ בישיבה תיכונית. כמו כולם, הוא מנסה לזגזג בין האהבה והחלום לעסוק במוזיקה, לבין החיים והציפיות של האנשים שמסביבו.

בסינגל החדש שהוא שחרר, 'מסתבר', הבית הראשון פותח במילים "בזמן האחרון אני חושב, ששכחתי את עצמי והלכתי קצת רחוק, מרוב רצון להשמיע את קולי", ואני מנסה להבין על איזה בדיוק שכחה הוא מדבר? איזה מרחקים הוא הלך?

"לפעמים אני מרגיש שהמרחב הווירטואלי שנראה כ'עולם האפשרויות הבלתי מוגבלות'" אומר יוחאי, "הוא בעצם הדבר שהכי מגביל והכי סוגר אותך, והרשת החברתית במקום לקשר אותך לאנשים היא הופכת לסוג של רשת דייגים שכובלת אותך".

למה? כי אין שם כלום. לופט גישפט. "הרשת החברתית נותנת לך את ההרגשה שאתה מאוד חשוב, אבל בעצם משאירה אותך בלי כלום. מקסימום כמה לייקים".

אז מה הפתרון? אליבא דיוחאי העניין הוא בחזרה, בלקיחת צעד אחורה. דווקא בתקופת הקורונה בה כולנו נמצאים בדיגיטל יותר מתמיד, יוחאי קורא בשירו החדש לעצמו ולכל מי שרוצה להקשיב: "תתייחסו אל הרשתות החברתיות בערבון מוגבל".

אני שואף לחזור אל קשרים אמיתיים" הוא משתף, "קשרים של דיבור והקשבה, חיוכים וחיבוקים, ומפגש אמיתי, דרכו אפשר באמת להעביר תחושות ורגשות".

את השיר החדש הוא מוציא באמצע העבודה על פרויקט שונה לחלוטין – פרויקט שירי ילדים 'ירח פרח וחליל' למילותיו של המשורר והעיתונאי צור ארליך, ואי אפשר לא להרגיש שהדברים קשורים.

"אני מרגיש שהחיבור לילדות שמובע בפרויקט מצד אחד, והטקסט הבוגר והמעט ספקני של הסינגל מצד שני, משלימים זה את זה: גם קהל הילדים מבין שלא הכל פשוט, וגם הקהל המבוגר מבין שבסופו של דבר גם אחרי השאלות צריך לחזור אל הפשטות...".