הפגנת מתנגדי נתניהו בירושלים בשבוע שעבר
הפגנת מתנגדי נתניהו בירושלים בשבוע שעברצילום: הדגלים השחורים

בן דרור ימיני הוא אחד הכותבים המוכשרים במדינת ישראל, והוא גם אחד הכותבים הישרים במדינת ישראל. אדם שפיו ולבו שווים ומעולם לא היסס למתוח ביקורת גם על המחנה שבתוכו הוא חי ופועל.

לכן, קריאתו של בן דרור הבוקר (שני) במאמר יפהפה ומנומק בעיתון "ידיעות אחרונות" לציבור הדתי לאומי להצטרף להפגנות המחאה נגד השחיתות לא יכולה להישאר סתם ככה תלויה בחלל האוויר.

הטיעון של ימיני פשוט: נכון, כמו כל מחאה גם המחאה הנוכחית הפכה ל"סופר-מרקט" והסתננו אליה גורמים רדיקליים ובעייתיים. אולם לבה של המחאה נע סביב מסר אחד מרכזי: הקביעה ששלטון לא יכול להיות מושחת ושלטון מושחת חייב להתחלף.

"הבחירה היא בין ראש ממשלה שההתנהלות שלו בשנים האחרונות נעה בין ציניות לחזירות, לבין שלטון שעדיין אכפת לו מאחריות וטוהר מידות. אז למה שהציבור הדתי־לאומי יפקיר את הזירה הזאת? הוא לא רואה? הוא לא שומע?" תהה ימיני במאמרו.

הבעיה, בן דרור ידידנו, שאנחנו לא מאמינים לכם, משתתפי המחאות נגד ראש הממשלה. מה שמטריד אתכם איננה השחיתות, אלא התסכול מכך שראש ממשלה ימני מצליח לשרוד שנים רבות כל כך בשלטון בלי שום ערעור בעל משמעות על כך. זה מטריף אתכם, אתם לא מסוגלים לסבול את המצב הזה, ולכן אתם יוצאים לרחובות, לא בגלל השחיתות.

אנחנו אפילו לא מאמינים לכם שראש הממשלה בנימין נתניהו מושחת כל כך כמו שאתם מנסים לצייר אותו. נכון, נתניהו ומשפחתו כנראה לא יזכו באות "והצנע לכת", של האגודה לנימוסים והליכות, ולעתים יש אפילו משהו וולגרי בהתנהלות של בני המשפחה, אבל נהנתנות וולגרית איננה שחיתות, בוודאי לא כזו שאמורה להביא להחלפת שלטון. האם היינו מעדיפים שבלשכת ראש הממשלה ישב אדם בעל הליכות מעט שונות? אולי. אבל בטח לא היינו רוצים שם "צנוע" צבוע ומתחסד כמו כמה ממתנגדיו של ראש הממשלה.

המחאה הערב בתל אביבדוברות המשטרה

ועוד משהו קטן: הקריאה לציבור הדתי לאומי מקורה במיתוס המשונה לפיו מדובר בציבור שיוצא בקלות לרחובות למחות על נושאים היקירים ללבו. הבעיה היא שהמיתוס הזה לא נכון. הוא היה מוגזם תמיד, אבל כבר 15 שנה שהוא פשוט שגוי.

אנחנו, בן דרור, למדנו על בשרנו אמת אחת פשוטה: יש הפגנות שהן "חגיגה לדמוקרטיה", ההפגנות שלכם, אנשי השמאל קובעי הטעם בתקשורת ובמערכת המשפט, ויש הפגנות שהן "סכנה לדמוקרטיה", ההפגנות שלנו, החשוכים והנבערים כביכול, שמעזים לצאת להפגין על נושאים לא חשובים כמו התיישבות, ביטחון ושלמות ארץ ישראל.

כן, כאשר יצאנו ברבבותינו להפגין בתקופת הסכמי אוסלו ולקראת הגירוש מגוש קטיף (מה שקראתם ברשעות נוראית "ההתנתקות", כאילו מדובר בהוראה לפקידה ממחלקת שירות לקוחות בחברת שידורי הכבלים) עשיתם מאיתנו אויבי האומה, פושעים נוראים. אז אנחנו למדנו את הלקח, ובמשחק הצבוע הזה אנחנו כבר לא משתתפים. אנחנו מגיעים רק להפגנה אחת, זו שמתרחשת עם הפתק בקלפי, שם אנחנו מביעים את עמדתנו הדמוקרטית, לטוב ולמוטב. כן, זוהי דמוקרטיה, לכבד את תוצאות הבחירות ולא לנסות להפיל ראש ממשלה בשיטות של אנרכיה ובסטיליה.