סוף ימי נתניהו ותחילת תקופת בנט

נראה כי אנו מצויים על סיפה של תקופה חדשה וכי סוף עידן שלטון נתניהו קרב והולך. הנסיבות אינן טובות לנתניהו וגם לא לימין

בעז שפירא , י"ג באב תש"פ

נתניהו ובנט
נתניהו ובנט
צילום: Emil Salman/POOL

מבט מפוכח על המציאות הפוליטית בארצנו מלמד על הצורך לתמוך באמור בכותרת. נראה כי אנו מצויים על סיפה של תקופה חדשה וכי סוף עידן שלטון נתניהו קרב והולך. הנסיבות אינן טובות לנתניהו וגם לא לימין.

במקום לרדת מהבמה עטור הישגים בתחומים רבים,   מצטייר כעת נתניהו כאדם נרדף, מאבד שליטה ועסוק בעניינים רבים מדי שמשקלם הכולל רב מדי לאדם לשאתו, גם אם שמו של אותו אדם הוא בנימין נתניהו.

יש לומר את האמת, נגד נתניהו חוברים כוחות גדולים ומושחתים בראשם מערכת המשפט ומי שמכונה "התקשורת הישראלית" (לא תקשורת ולא ישראלית...). כתב האישום נגדו נגוע ברדיפה פוליטית לשמה, מה גם שהוא מהווה פרדיגמה לאכיפה בררנית ומפלה. התייחסות התקשורת  ומערכות המשפט רעה ונבזית ומהווה בעצם רדיפה בולשביקית וכוחנית של גופים שצברו יותר מדי כוח לאורך השנים. יצוין כי אין בדברים האמורים כאן כדי לתמוך חס ושלום בהפגנות השמאל הרדיקלי בצירוף האנרכיסטים נגד נתניהו שהרי אלה מטרתם אחת, להפיל את שלטון הימין (ככל שניתן לכנותו "ימין"). יחד עם זה, באם המטוטלת הפוליטית תוכרע ונתניהו יפרוש ו/או יוביל לבחירות – או אז יהיה משנה תוקף לדברים האמורים כאן.

צחוק (או בכי) הגורל הוא שנתניהו נושא באחריות גדולה מאד לכוחה הדרקוני, שלא לומר מפלצתי, של מערכת המשפט כולה. הייתה לו שעת כושר ונתנו לו הזדמנויות רבות לבצע שינויים יסודיים  שיעמידו  את הבג"צ במקומו, שיחזירו לבית המחוקקים את כוחו ויכולותיו בתחום החקיקה, ושינטרלו את היועצים המשפטיים שהיו למפלצות כוחניות מגבילות ומסרסות. הוא לא עשה זאת וכעת קמו עליו אלה כדי לחסלו פוליטית. (אגב, גם בשעת כתיבת שורות אלה מסתמן כי הליכוד בהובלת נתניהו מתעתד להצביע נגד "פסקת ההתגברות" העשויה לצמצם מאד את כוחות ההרס של הבג"צ...).

אנשי המחנה הלאומי אינם צריכים להצטער על עזיבתו אותנו. אנו שבעים  מהבטחות שלא קוימו, מהקפאת בנייה וחנק ההתיישבות, מחולשה ורפיסות ביטחונית, מהכניעה לטרור הערבי, מנטישת העיקרון שלא מנהלים מתן ומתן עם הטרור, מנטישת אדמות המדינה והפקרתן לחסדי הכיבוש הערבי, מהקפדה יתירה על החוק עת מדובר בהחרבת יישוב יהודי מחד ומזניחת החוק לחלוטין עת יש צורך להרוס את חאן אל אחמר, והרשימה עוד ארוכה. 

רבים מאנשי המחנה הלאומי מתעלמים ממחדליו ומעשיו הרעים של נתניהו. חלקם משום שסוברים שהוא רעה פחותה ביחס לאלטרנטיבות, אחרים משום שזוכרים לו רק את מעשיו הטובים (ויש כאלה...) ונוספים ההולכים שבי אחר קסם אישי ויכולות רטוריות מופלאות. אלא שנראה שהקסם מתפוגג והמציאות מחייבת שינוי.
וכאן נכנס לתמונה, ובגדול, נפתלי בנט.

השנתיים האחרונות היטיבו עם האיש ועם הקריירה הפוליטית שלו. הנהגתו את משרד הביטחון זכתה לשבחים רבים גם ממתנגדים פוליטיים והתנהלותו במשבר הקורונה מיצבה אותו בקדמת הבמה כמי שדאגתו וכל מעייניו נתונים למדינה ולאזרחיה ורק אחר כך לענייני היום ולפוליטיקה הקטנה. נפתלי בנט השמיע כל התקופה הזו קול ברור ועקבי, הציג משנה סדורה של פעולות נצרכות ורכש בצדק את אמונו של ציבור הולך וגדל של אזרחים המאמינים בו וביכולותיו.

היכולת להתמקד בעיקר, להוביל ולחתור לניצחון ניכרים לכול ובעת הזו בה אנו סובלים בעליל מהעדרה של מנהיגות בוטחת ונוסכת ביטחון עלייתו של בנט טבעית ורצויה.

גם אמינות פוליטית הצליח בנט לצבור. בעבר נאות לוותר על מקומו כמוביל על מנת לאפשר לאיילת שקד להראות את כוחה ומשזו לא הצליחה במשימה חזר באופן טבעי להובלה. בהמשך הפגין נאמנות ללא סייג לנתניהו ב"בלוק" המפורסם ונתניהו (כהרגלו) גמל בסתירת לחי. בנט ידע לעמוד על שלו גם מול נתניהו ובשום שלב לא נתפש כ"יס-מן" או מתבטל מפניו, בשונה מרבים במערכת כולל ח"כים מהליכוד.

ההחלטה ללכת לאופוזיציה מתבררת כנכונה ומשם ממשיך נפתלי בנט להגביר את כוחו ולהגדיל את מספר התומכים בו ובדרכו. לאחרונה הודיע כי בבחירות הבאות (לכשתתקיימנה) אין כל וודאות שיתמוך בנתניהו לראשות הממשלה ובסמוך לאחר הודעתו זו יצא בהודעה כי בדעתו להתמודד מול נתניהו על ראשות הממשלה.

גם מהלכים אלה מציבים את בנט בעמדה ממנה קפיצת המדרגה הפוליטית לעמדת ההנהגה תהיה נוחה וקלה יותר. יותר ויותר אנשי המחנה הלאומי יגעים מנתניהו ולא מעט אנשי ימין רכים ואף מצביעי מרכז מגלים אהדה לבנט. שילוב כל אלה יאפשרו להתחיל תהליך של הפנמה כי העולם הפוליטי בכלל ומחנה הימין בפרט יכולים להתקיים גם בלא נתניהו. כאמור, נפתלי בנט יכול להיות תחליף מיטבי בעת הזו.

מכל האמור אין להסיק כי בנט מושלם בעיני. בדומה לרבים אינני יכול להסכים לעמדותיו בענייני דת והלכה, כך גם לגישתו לרפורמים ולסכנת הפוסט מודרנה והלהט"ב. כן  הנני מתקשה מאד עם ה"תקינות הפוליטית" בה הוא מרבה להשתמש - כך למשל עת הכריז לאחר מותו של שמעון פרס "פרס הוא שר החינוך שלי", כך עת הצהיר ש-"תשעים ותשעה אחוז מערביי ישראל נאמנים למדינה" ויש דוגמאות נוספות. באופן דומה קשה לרבים עם יחסו המתבדל מחלקים מסוימים בימין הישראלי וצודקים אלה המלינים על ממלכתיות יתר ממנה הוא סובל, יחסו לשב"כ בפרשת דומה למשל...

אלא שהחיים למדונו שאין בנמצא מושלם ובעולם הפוליטי נדרשות פשרות. לפיכך, ליווי בנט במהלכיו להנהגת המדינה נראה נכון בעת הזו, מה גם שאין בנמצא איש ימין אחר המסוגל באופן ריאלי להוות חלופה טובה לנתניהו.