אני רוצה להעלות את אחת מהשלכות הקורונה שאני לא בטוח שעסוקים בה מספיק. בוודאי שלא מדברים עליה מספיק וזה הנזק החינוכי הגדול של בני הנוער, ילדים, בחורים שמסתובבים חודשים רבים בשיעמום בלי מסגרת.
מדברים הרבה על ההשלכות הבריאותיות, חלילה על מספר המתים שעלולים למות מהמגיפה, מדברים על החשש מקריסתה של מערכת הבריאות, מדברים על הנזק הכלכלי למשק, לעצמאים, לשכירים.
כל אלו טובים וחשובים אבל את הנזק שעלול להיגרם מחודשים רבים של בטלה שמביאה לידי שיעמום שמביא לידי חטא, של ילדים, צעירים, בני נוער, בחורים בבתי ספר, בתיכונים, בישיבות קטנות בישיבות גדולות מכל הציבורים, מכל המגזרים שמסתובבים ומטפסים על הקירות בחוסר מעש, זה נזק שיכול שייקח לנו שנים רבות לתקן.
אני קורא לממשלה, תנו דעתכם לעניין. שבו ותחשבו איך אפשר בכל דרך להחזיר חזרה את מערכת החינוך, על כלל אגפיה ללימודים, לחינוך, לעשייה, לפעולה.
אל תתעסקו בוויכוחים הכספיים עם ארגוני המורים, אלו באמת הדברים הכי פחות חשובים והכי שוליים ושוב אנחנו עלולים לאכול את פירות הבאושים של התקופה הזו.
כל מי שמתעסק קצת בחינוך יודע כמה קל להרוס שנים של חינוך ובניין אישיות ולימוד, תורה או לימודים אחרים, כמה קל להרוס את זה בכמה חודשים כאלה. בני הנוער פחות או יותר מחודש מרץ למניינם, קצת חזרו, הלכו, באו, מסתובבים חסרי מעש.
אני ממש מבקש שבצד הדאגה לכלכלה, לעסקים, ללחם לפרנסה ושוב אני חלילה לא מקל ראש, תנו דעתכם גם לעניין הזה כולל אם זה דורש צעדים.
שמעתי שפרויקטור הקורונה ממליץ על איזה סגר של שבועיים בסוף אוגוסט כדי לנסות להוריד את רמת התחלואה באופן שבו המערכת שהוא בונה עכשיו לקטיעת שרשראות ההדבקה תוכלנה להתמודד עם מספרים קטנים יותר ולמנוע הדבקות המוניות.
אבל גם השיקול הזה של מערכת החינוך, של הנזק החינוכי ארוך הטווח שעלול להיווצר לבני הנוער חייב שיהיה לנגד עייני כולנו במגפה הזו. יכול להיות שאת התוצאות אנחנו לא רואים מיד אבל יכולים לפגוש אותם שנים רבות קדימה.