מתן פלג
מתן פלגצילום: אור אלכסנברג

העולם כמרחקה ופה משחקים באש. 

החורף הערבי החל בשנת 2010 ועד היום הוא מסרב לחלוף. סוריה מתקרבת למיליון הרוגים והיד עוד נטויה. בעיראק עדיין נשפך הדם והמדינה לא מצליחה להתייצב. בתימן ולוב קיפדו את חייהם מעל מחצית המיליון בני אדם ואין יבשה באופק. מצרים איבדה את השליטה בסיני וגם דמו של שאר המרחב ממשיך לבעבע. בתוך כל אלו, נספרים עשרות מיליוני פליטים ועקורים ומאות אלפי יתומים. 

אותו פרץ אכזרי וחסר גבולות, יצר שני תוצרי לוואי חובקי עולם. דאעש- שאומנם קרנו ירדה כמכונן מדינה אסלמית, אך בהחלט שמר על יכולותיו המרשימות כמפתח בינלאומי של תאי טרור. כך ניתן למצוא גורמים שפועלים בשם הארגון גם באפריקה, בקווקז, ובדרום אמריקה. 

התופעה השנייה שנוצרה מאותו חורף ערבי אלים, היא כיסי "אי-המשילות" שנוצרו באירופה בעקבות זרימת מיליוני הפליטים אליה. בפריז, בדיז'ון, במלמו, בגטבורג, בשטוקהולם, בברלין ועוד, מנהלות כנופיות אסלמיות באין מפריע את ענייני הפרברים ומנגד השוטרים וכוחות האכיפה האזוריים, עושים כל שביכולתם להימנע מעימותים.     

ענני החורף הערבי מעולם לא נשארו במקום אחד. הם התפזרו לכל עבר וסחפו מדינות נוספות, שלא מן המעגל הקרוב, אל עין הסערה. איראן, רוסיה, טורקיה, ארה"ב ואפילו לבריטניה יש כוחות שעדין פועלים בשטח, הרבה אחרי הניצחון המדומיין של "הקואליציה נגד דעאש".

ישראל לעומת זאת, לא נשאבה פנימה. המדינה שהשנאה כלפיה איחדה שבטים ומדינות, שהאיבה כלפיה יונקת את עוצמתה ממניעים דתיים, תרבותיים, אידיאולוגים וחברתיים, לא מצאה עצמה מנהלת קרבות קרקע עם שריון וחי"ר בבוץ המדמם.  

מדובר בנס גלוי בסדר גודל כזה, שאלף ברכות הגומל לא יצליחו להקיף את כולו. אבל בסופו של יום השם עוזר למי שעוזר לעצמו. שיקול הדעת הקר של מקבלי ההחלטות, בשילוב הענווה וההבנה הציבורית, שלא כדאי ללחוץ לצאת לאיזו הרפתקה מטורפת בגבעות לא לנו בשם איזה תיקון עולם מדומיין, שמרה על ישראל מן החורף הערבי. 

אבל אז באה לעולם מגפת הקורונה. בדומה לחורף הערבי, גם היא חוצה גבולות, מדבקת בקנה מידה מבהיל ומטרפת לאנשים את הדעת. המגפה המיתה עד כה מאות אלפי אנשים ויצרה גלי הפגנות, חלקן אלימות ממש, בכל רחבי העולם. באוסטרליה, בדרום אפריקה, בבלארוס, בארה"ב, בארגנטינה, בסרביה ולצערנו הרב- גם במדינת ישראל. 

אותן התכונות שהצילו אותנו מן החורף הערבי, נעדרות לחלוטין במפגש עם המגפה. במקום שיקול דעת קר מצד מקבלי החלטות אנו עדים לסרבול, חוסר החלטיות, חוסר עקביות, משחקים פוליטיים חסרי אחריות. במקום צניעות ציבורית וענווה, אנו עדים לחלקים נרחבים בעם שהולכים שבי אחר ברוני שמאל קיצוני שהקנאה שיבשה את דעתם ומבחינתם שהמדינה תישרף, כל עוד הבית בבלפור יעלה גם הוא בלהבות.   

העולם כמרקחה ופה משחקים באש. במקום להבין עד כמה קטנה ושברירית מדינת היהודים ביחס לעולם וביחס למחיר הדמים שנשלם אם רק נהיה טיפה פחות מרוכזים, אנחנו מתנהגים כמו חבורת הבנאים בבל, ימים ספורים לפני קריסת המגדל. 
אבל הציבור הישראלי ברובו המוחלט לא מעוניין באנרכיה ולא מעוניין בקריסה. לכן הוא חייב לקחת את האחריות שנבחרי הציבור מתקשים לקחת, וברוני ההפגנות משמאל לא מעוניינים בה ממילא.

זה הזמן לפעול לבד. ליזום ולהצטרף למבצעי איסוף מזון וציוד לעניים ולנפגעי המשבר הכלכלי. לתרום מעשר וקצת יותר, מן הכספים שהממשלה העבירה אלינו, במידה ולא נפגענו כמו השכן או בן המשפחה.  לתרום לעמותות למען נזקקים שבאמת עושות עבודה. לגלות הבנה שבממשלת קורונה הבנויה "שמאל ימין", לא ניתן להעביר חוקים שיבלמו את הדיקטטורה השיפוטית של בג"ץ. ואת החשבון עם נבחרי הציבור נדחה ליום הבוחר. 

הדרך הנכונה לחציית הסערות שפוקדות אותנו, נשמעת כמו קלישאה אבל היא נכונה טקטית ואסטרטגית אם שחושבים על זה. קוראים לה "דרך ארץ" וערבות הדדית. 

מתן פלג יו"ר תנועת אם תרצו