הכי הוליוודי, הכי ישראלי

כאן 11 לא מורידים רגל מהגז, ועוד לפני שהגוייה של 'טהרן' התקררה הם כבר משחררים סדרת מתח חדשה. מבקר הקולנוע שלנו חזר עם רשמים

אריאל פייגלין - ערוץ 7 , י"ד באב תש"פ

עמוס תמם ב'מנאייכ'
עמוס תמם ב'מנאייכ'
צילום: רואי רוט

עימאד תופס לסמי את הראש, מכוון לו אקדח לרקה, ובערבית צועק עליו "איפה הוא? איפה הוא?" עד כאן סצנה הוליוודית למהדרין, ואז מגיעה התשובה של סמי המפוחד "הוא בגבעת אולגה". ברוכים הבאים חזרה לישראל.

על הסדרה 'מנאייכ' של כאן 11 כבר כתבתי פה בתחילת השבוע כשראיינתי את היוצר, אבל עכשיו, אחרי ששני הפרקים הראשונים כבר שודרו, הגיע הזמן להניח את ה"מה" בצד ולהתחיל לדבר על ה"איך".

עלילת הסדרה, למי שלא זוכר, עוקבת אחרי חוקר מח"ש בשם איזי (שלום אסייג) שנקלע לתוך חקירה מסובכת שבמרכזה עומד חברו הטוב ברק (עמוס תמם), כשבמקביל מתפרשת לה עלילת משנה קטנה ואנושית, שעוסקת בחקירה קודמת של איזי.

דבר ראשון שצריך להגיד על הסדרה, זה שהם שיחקו אותה עם הליהוק של הדמויות. זה שעמוס תמם הוא שחקן נפלא אין צורך להגיד, אבל הם לקחו פה הימור גדול עם הליהוק של שלום אסייג, מיה דגן וסאבלימינל לדרמת פשע, וההימור השתלם ובגדול.

שלום אסייג ב'מנייאכ'
צילום: רואי רוט

מהרגע בו העלילה מתחילה לרוץ, הצופה פשוט נשאב פנימה. התככים בתוך המשטרה, מערכות היחסים של איזי עם האנשים שסביבו, השוטרים המושחתים והמתח. ערימות של מתח.

בלי יותר מידי יריות וסצנות אקשן מוגזמות, 'מנייאכ' מצליחה לבנות ולשמר מתח שנובע מסקרנות בריאה. הפרקים מסקרנים, פשוט ככה.

אנחנו מחבבים את איזי, שונאים את שאול, ועוד לא גיבשנו את דעתנו לגבי ברק שנכון שהטריילר מציג אותו כרע, אבל אי אפשר באמת לשנוא את אמיר מ'סרוגים'.

אם ב'טהרן' המדוברת הכל חרק והרגיש מתיימר, 'מנייאכ' באה בלי יומרות ובלי כוונות פומפוזיות ופשוט מגישה את הדברים כמו שהם, וכסדרה שעוסקת במשטרת ישראל הדברים 'כמו שהם' יכולים להיות לא נעימים.

נכון, הכתובית הפותחת מתריעה כמובן כי אין קשר לאף אדם או אירוע, אבל אי אפשר לראות את הפרקים הראשונים מבלי להיזכר בפרשת הניצבים מ2013.

הסדרה מציגה מפקד אחד שניהל מערכת יחסים עם שוטרת שכפופה לו, מפקד אחר שבגד עם פקודה שלו וגם מכסת"ח על האחיין האלים שלו, ועוד. זה כואב, זה לא נעים להיזכר, אבל אלו היו פניה של משטרת ישראל בימים בהם הסדרה התחילה להיכתב.

הסצנה עם גבעת אולגה שתיארתי בהתחלה מתמצתת בעיני את הסדרה, או לפחות את החלקים שלה שראיתי, כיוון שהיא ממחישה לנו שבשביל להרגיש אמריקה לא צריך לעסוק בסיפורים בינלאומיים. צריך פשוט לספר סיפור טוב. ו'מנאייכ' מספרת סיפור טוב.