במגמת עלייה

ישראל היא המדינה המערבית היחידה שיש בה עקומת ילודה חיובית.

ד"ר חנה קטן , י"ז באב תש"פ

מי שחושבים על עלייה הם יהודים שרוצים לשמור על חוטים שיקשרו אותם ליהדותם
מי שחושבים על עלייה הם יהודים שרוצים לשמור על חוטים שיקשרו אותם ליהדותם
איור: עדי דוד

סיפורו של שומר.

לאחרונה, עם פרוץ הזום אל המרחב האווירי הפנוי שלנו בטיסה ישירה בעקבות הקורונה, אני זוכה להשתתף בקביעות בישיבות הצוות של יחידת הפריון של המרכז הרפואי 'שערי צדק'. השבוע נפתחה הרצאת האורח בסיפור שכל כך ריגש אותי, שלא הצלחתי להתרכז בנתונים המרשימים שהביא המרצה בתחום אקטיבציה של ביציות.

וכך הוא פתח: "דעו לכם, רופאים יקרים, שאני הכי ותיק פה בבית החולים. באמצע שנות השמונים, כעולה חדש מברית המועצות, חיפשתי עבודה במשך חודשים. ואז, לשמחתי, התקבלתי כשומר בבית החולים. כמה התרגשתי, יש לי עבודה. לא קיטרתי. הייתה לי סבלנות. לאט לאט פילסתי את דרכי המקצועית". השומר הזה הוא היום מומחה גדול באמבריולוגיה של הפריון.

ביום הקמת המדינה חיו בארץ ישראל קצת יותר משישים ריבוא יהודים. בשנת תשי"ב האזרח המיליון התקבל בנמל חיפה בטקס חגיגי ובתקיעת שופר. בשנת תשכ"ב כל תושבי ישראל האזינו לטקסי קבלת הפנים לעולה החדש הטרי, שהפך לאזרח השני מיליון. בשנה שעליתי ארצה, שנת כ"ה למדינה, ממש לפני מלחמת יום הכיפורים, התבשרנו על האזרח השלושה מיליון. היום חיים מעל תשעה מיליון אזרחים במדינה, בהם כמעט שבעה מיליון יהודים. לכולם יש קורת גג מעל ראשם, אין מתים מרעב ומצמא, מערכות החשמל, התקשורת והביוב מתפקדות, וזה ממש נס בעיניי.

היהדות המלטפת קורסת.

בעולם נמצאים עוד שמונה מיליון יהודים, חלקם הגדול בתהליכי התבוללות מואצת. לא ירחק היום שגויים רבים יישאו את השמות כהן ולוי, זכר לסבם היהודי. באוניות שהפליגו מהמולדת הישנה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, הורידו יהודים רבים את זקניהם והחליפו את בגדיהם, ובהחלטה מודעת השילו מעליהם כמעט את כל סממני היהדות. היהדות ה'מלטפת' שהביאה בכנפיה התנועה הרפורמית, התאימה מאוד לאתוס האמריקני. אך מה שהיה נראה מבטיח אז - קורס כעת. מסתבר כי לקהילות הרפורמיות, ובמידה מסוימת גם לקונסרבטיביות, כמעט שאין המשך. הנוער מתבולל באחוזים מבהילים. זהו אסון נורא שלא מדברים עליו מספיק. והנה המחשה לכך: לפני כשנתיים אירע פיגוע טרור נורא בשבת קודש, בבית כנסת קונסרבטיבי בפיטסבורג שבארה"ב. נהרגו בו כעשרה יהודים - כולם בני 70 ומעלה. בתי הכנסת הרפורמיים והקונסרבטיביים הפכו לבתי אבות.

האסון הדמוגרפי היהודי הזה מתרחש במקביל לחיזוק מעמדה של מדינת ישראל כאלטרנטיבה אטרקטיבית ליהודי העולם, גם כאלו שלא התכוונו מעולם לעלות לארץ 'לשמה'. לא מדובר על עליות של מצוקה, אלא של מועקה. מי שחושבים על עלייה ארצה הם יהודים שרוצים עדיין לשמור על חוטים בודדים שיקשרו אותם ואת משפחותיהם ליהדותם, לפני שיינתקו לגמרי. משבר הקורונה לימד אותנו שאין ביטחון אישי, בריאותי וכלכלי בשום מקום בעולם. דווקא מדינת ישראל, בזכות הכלכלה הנבונה של השנים האחרונות, שמרה במרתפי בנק ישראל ערמות של דולרים, כך שהקורונה לא באמת יכולה להלך עלינו אימים, לפחות מהצד הכלכלי־לאומי.

גם לרבנים מגיע.

ובכלל, המקום היחיד שבו יהודי אמור להרגיש בבית הוא בארץ ישראל, והמדינה שלנו מושיטה ידיים חומלות לעבר העולים החדשים. חוק השבות התקבל בכנסת בדיוק לפני שבעים שנה. הוא נחקק בעקבות יוזמה של חברי כנסת מהמפד"ל, כביטוי להיותה של מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. החוק מעניק זיקה לכל יהודי בעולם ליצירה הנפלאה הזאת שנקראת מדינת ישראל, וזה לא מובן מאליו. מעבר לאזרחות עצמה, זוכה העולה גם לסל קליטה מכובד. אבי ז"ל בעל העקרונות סירב לקבל את מענק סל הקליטה, למרות שהיה אב לשמונה ילדים קטנים ובעשור החמישי לחייו, ולמרות שוויתר על המשרה שלו כמרצה באוניברסיטת תל אביב, לאחר שחלה במחלת לב סמוך לעלייה לארץ.

ועם כל זה, ישנם אתגרים כלכליים. בציבור שלנו רבים מרבני היישובים והקהילות משתכרים משכורת נמוכה ביותר, זאת למרות מסירות נפש 24/7, הכוללת השתתפות בשמחות ובאבל, מענה לשאלות, העברת שיעורים ועוד. נוסף על כך, נשות הרבנים הן בדרך כלל שותפות מלאות, ללא תגמול כספי, בפעילות בקהילה. קבוצת הווטסאפ של רבניות 'איגוד רבני קהילות' הומה ממעשי חסד, ארגון שיעורים לקהילה, מענה לכלות, חיזוק מתקרבים ועוד מיזמים של הפצת אור וטוב, בגישה פרואקטיבית הראויה להערצה. אבל עם זה לא הולכים למכולת.

בחו"ל זה קצת אחרת. שם יש מודעות גבוהה לתפקידו של הרב, והוא מתוגמל על כך בכבוד על ידי הקהילה. הוריי הביאו את זה איתם כשהגענו ארצה, ופעמיים-שלוש בשנה, בעיקר לקראת החגים, היה אבי מעביר מעטפה עם תשורה כספית מכובדת לרב הקהילה, כמחווה מובנת מאליה. אבל זה לא מקובל עדיין בישראל, וחבל.

בעולם המערבי כיום הילודה שלילית, כלומר נולדים פחות תינוקות ממספר הנפטרים. ביפן, למשל, פורסם שרוב חנויות הצעצועים הומרו לחנויות לחיות מחמד, שלהן יש יותר ביקוש. שתי המדינות האירופיות המובילות בכלכלה העולמית, גרמניה וצרפת, מונהגות על ידי מנהיגים עריריים מבחירה. האוכלוסייה מזדקנת, ויש הרבה פחות אמפתיה לתופעת הזקנה. כמו האסקימוסים, שמניחים לזקנים למות בקרח הנצחי, כך גם בהולנד המתורבתת הוחלט שלא משתילים קוצב לב לאחר גיל 75. בבלגיה ארבעים אחוזים מהאוכלוסייה תומכים בהפסקת המימון הממשלתי לאחזקת ציבור הזקנים. מדינת ישראל עומדת במקום טוב באמצע מבחינת ההתפתחות הכלכלית מחד ומספר הילדים מאידך. אנחנו המדינה המערבית היחידה שיש בה עקומת ילודה חיובית.

אני אמא מגה־חוטאת.

אבל פרופסור אבי שמחון, היועץ הכלכלי של ראש הממשלה, לא ממש אוהב את ריבוי הילודה. במאמר שפרסם בעיתון 'דה־מרקר' לפני כעשר שנים, הוא טען שלידת שמונה ילדים היא חטא, בהתייחס לפן הכלכלי של משפחות ברוכות ילדים. אשריי שזכיתי להיוולד למשפחה של חוטאים, ואף להיות אם ולדנית מגה־חוטאת בעצמי. קריאה נכונה של המפה האנתרופולוגית־סוציולוגית של הציבור הדתי דווקא מבשרת על תרומה ענקית לקליטת עלייה פנים־ארצית, עלייה שחוסכת למדינה את ההוצאות של סל הקליטה ושל האולפן לעברית.

לתגובות: drchana2@gmail.com