חברת הכנסת היוצאת יעל דיין אמרה לפני ימים אחדים בריאיון למקומון תל-אביב כי היא אינה מתחרטת שישראל נתנה רובים לערביי הרש"פ. רובים אלו אינם מפוצצים אוטובוסים, אמרה והוסיפה כי לא הוכח שרובה כלשהו מאותם רובים נוצל לפיגועים. כתב המקומון אמר לדיין כי באחד מהרובים האלו השתמש הצלף לרצוח את שלהבת פס הי"ד בחברון. "האם רצח זה אינו יושב לך על המצפון?" דיין אמרה כי רצח התינוקת אינו מעיק על מצפונה.
ערוץ 7 בדק באיזו מידה אותם אלפי רובים שנמסרו לרש"פ הופנו לעבר ישראלים.
כתב הערוץ, קובי סלע מדווח כי מפקד חטיבת בנימין לשעבר אל"מ גל הירש אמר בריאיון מיוחד לערוץ 7 כבר בתחילת מלחמת אוסלו כי כלי הנשק שמדינת ישראל העבירה לערבים משמשים נגדה. הוא ציין כי יהיה צורך בשנים רבות כדי לחשוף ממצאים מדויקים בנושא.
נוסף על כך מפרסומי העיתונות עולה כי מוחמד דמרה, המכונה אבו עוואד, מפקד כוח 17 במשמר הנשיאותי ברמאללה, נטל את כלי הנשק ששימשו לרצח יהודים ממחסן הנשק של כוח 17. ככל הידוע ישראל היא שהעבירה לכוח 17 את כלי נשקו. באמצעות כלי הנשק של כוח 17 נרצחו בין היתר אלעד ולנשטיין ועמית זאנה, טירונים מחיל האוויר, שרה לישה מנוה צוף, שנרצחה בוואדי חרמיה וכן אוריאל ג'רפי, אזרח עובד צה"ל, שנרצח בסמוך לצומת תפוח. כן גם אליהו כהן, בכביש 443 והמאבטח אש קודש גילמור, שנרצח בפתח משרד הביטוח הלאומי בירושלים. באותו יום נרצחו שני בני הזוג כהנא בכביש המוביל לעפרה. אף הם נרצחו מכלי נשק רשמיים שמסרה ישראל לרש"פ. לפי ההערכות מדובר בעשרת אלפים עד ארבעים אלף כלי נשק .
סוזי דים, פעילת מטות הימין ברחובות, עוקבת כבר שנים אחרי מניין כלי הנשק. לדבריה, ההערכות הן של 40 אלף עד 150 אלף רובים שישנם בשטח. מתוכם מספר קטן בלבד, כשמונת אלפים, נאסף.
באופן רשמי מסרה ישראל לערבים כ- 15 אלף רובים, והשאר ניתנו בעקיפין, בעוד ישראל אפשרה מתוקף הסכמי אוסלו לבכירי הרש"פ להבריח נשק ללא בדיקה.
ראש המכינה הצבאית ביתיר אל"מ במיל' משה הגר, סגן מפקד אוגדת יהודה במילואים, אומר לערוץ 7 כי כרגע לפי הנתונים כ-20% מפיגועי הירי ביש"ע בוצעו בכלי נשק שישראל מסרה בעבר לערביי הרש"פ. מדובר, לדבריו, בקלצ'ניקובים, באקדחים וברובי צלפים. חלק מנשקים אלו שלא השתתפו בפיגועים משמשים להגנה על מבוקשים. הגר ציין כי להערכתו ולהערכת חבריו אם ישראל תצטרך להלחם בערביי הרש"פ היא לא תוכל להיעזר בכל מערכת הנשק הגדולה שלה, טנקים ומטוסים. במצב כזה יתרונו היחסי של צה"ל כצבא גדול לא יבוא לידי ביטוי. לכן הוא מוסיף כי מסירת הנשק מסוג זה לערביי הרש"פ הייתה בבחינת איום קיומי וביטחוני למדינת ישראל, והדבר התממש. הוא ציין כי איסוף כלי הנשק נמשך זמן רב, וכי רק 20% מכלי הנשק המצויים בידי הרש"פ נאספו.
לשם השוואה, אומר הגר, לפני תהליך אוסלו, בשנת 93 , כאשר רא"ל בוגי יעלון כמפקד אוגדה החליט להכריע את האנתיפדה של אז, הוא התמודד עם 25 מחבלים מבוקשים בכל יו"ש ועם כמה רובי קרל גוסטב ישנים שהוסלקו. זהו סדר הכוחות וכלי נשקם שהיו אז.
כמות כלי הנשק המצויה היום בידי המחבלים מאלצת את צה"ל לפעול בזהירות ובאמצעות יחידות מיוחדות הפועלות בזמנים מסוימים. הדבר מאריך את המלחמה ומזיק לכלכלה, וכל אלו, אומר הגר, הם תוצאה ישירה של מסירת כלי הנשק.
הגר אומר כי הגיבוי שנתנו אנשי צבא וביטחון למסירת נשק לערביי הרש"פ היה חסר אחריות מבחינה ביטחונית, והם אינם ראויים לשמש בתפקידי ביטחון במדינת ישראל.
ערוץ 7 בדק באיזו מידה אותם אלפי רובים שנמסרו לרש"פ הופנו לעבר ישראלים.
כתב הערוץ, קובי סלע מדווח כי מפקד חטיבת בנימין לשעבר אל"מ גל הירש אמר בריאיון מיוחד לערוץ 7 כבר בתחילת מלחמת אוסלו כי כלי הנשק שמדינת ישראל העבירה לערבים משמשים נגדה. הוא ציין כי יהיה צורך בשנים רבות כדי לחשוף ממצאים מדויקים בנושא.
נוסף על כך מפרסומי העיתונות עולה כי מוחמד דמרה, המכונה אבו עוואד, מפקד כוח 17 במשמר הנשיאותי ברמאללה, נטל את כלי הנשק ששימשו לרצח יהודים ממחסן הנשק של כוח 17. ככל הידוע ישראל היא שהעבירה לכוח 17 את כלי נשקו. באמצעות כלי הנשק של כוח 17 נרצחו בין היתר אלעד ולנשטיין ועמית זאנה, טירונים מחיל האוויר, שרה לישה מנוה צוף, שנרצחה בוואדי חרמיה וכן אוריאל ג'רפי, אזרח עובד צה"ל, שנרצח בסמוך לצומת תפוח. כן גם אליהו כהן, בכביש 443 והמאבטח אש קודש גילמור, שנרצח בפתח משרד הביטוח הלאומי בירושלים. באותו יום נרצחו שני בני הזוג כהנא בכביש המוביל לעפרה. אף הם נרצחו מכלי נשק רשמיים שמסרה ישראל לרש"פ. לפי ההערכות מדובר בעשרת אלפים עד ארבעים אלף כלי נשק .
סוזי דים, פעילת מטות הימין ברחובות, עוקבת כבר שנים אחרי מניין כלי הנשק. לדבריה, ההערכות הן של 40 אלף עד 150 אלף רובים שישנם בשטח. מתוכם מספר קטן בלבד, כשמונת אלפים, נאסף.
באופן רשמי מסרה ישראל לערבים כ- 15 אלף רובים, והשאר ניתנו בעקיפין, בעוד ישראל אפשרה מתוקף הסכמי אוסלו לבכירי הרש"פ להבריח נשק ללא בדיקה.
ראש המכינה הצבאית ביתיר אל"מ במיל' משה הגר, סגן מפקד אוגדת יהודה במילואים, אומר לערוץ 7 כי כרגע לפי הנתונים כ-20% מפיגועי הירי ביש"ע בוצעו בכלי נשק שישראל מסרה בעבר לערביי הרש"פ. מדובר, לדבריו, בקלצ'ניקובים, באקדחים וברובי צלפים. חלק מנשקים אלו שלא השתתפו בפיגועים משמשים להגנה על מבוקשים. הגר ציין כי להערכתו ולהערכת חבריו אם ישראל תצטרך להלחם בערביי הרש"פ היא לא תוכל להיעזר בכל מערכת הנשק הגדולה שלה, טנקים ומטוסים. במצב כזה יתרונו היחסי של צה"ל כצבא גדול לא יבוא לידי ביטוי. לכן הוא מוסיף כי מסירת הנשק מסוג זה לערביי הרש"פ הייתה בבחינת איום קיומי וביטחוני למדינת ישראל, והדבר התממש. הוא ציין כי איסוף כלי הנשק נמשך זמן רב, וכי רק 20% מכלי הנשק המצויים בידי הרש"פ נאספו.
לשם השוואה, אומר הגר, לפני תהליך אוסלו, בשנת 93 , כאשר רא"ל בוגי יעלון כמפקד אוגדה החליט להכריע את האנתיפדה של אז, הוא התמודד עם 25 מחבלים מבוקשים בכל יו"ש ועם כמה רובי קרל גוסטב ישנים שהוסלקו. זהו סדר הכוחות וכלי נשקם שהיו אז.
כמות כלי הנשק המצויה היום בידי המחבלים מאלצת את צה"ל לפעול בזהירות ובאמצעות יחידות מיוחדות הפועלות בזמנים מסוימים. הדבר מאריך את המלחמה ומזיק לכלכלה, וכל אלו, אומר הגר, הם תוצאה ישירה של מסירת כלי הנשק.
הגר אומר כי הגיבוי שנתנו אנשי צבא וביטחון למסירת נשק לערביי הרש"פ היה חסר אחריות מבחינה ביטחונית, והם אינם ראויים לשמש בתפקידי ביטחון במדינת ישראל.