תהודת כשרות

מחלקות כשרות שונות ברחבי הארץ מדווחות על עלייה בביקוש לתעודות כשרות דווקא בתקופת הקורונה.

חגית רוזנבאום , ט"ז באב תש"פ

"המשגיחים לא התלוננו, והיו שותפים למשבר שעבר על בעלי המסעדות". משגיחי כשרות
"המשגיחים לא התלוננו, והיו שותפים למשבר שעבר על בעלי המסעדות". משגיחי כשרות
צילום אילוסטרציה: יעקב נחומי, פלאש 90

אל מחלקת הכשרות במועצה הדתית זכרון יעקב הגיע לאחרונה אחד מבעלי העסקים בעיר. האיש היה ידוע ומוכר כמי שבמשך שנים פתח את המסעדה שלו בשבת, ומטבע הדברים לא התנוססה תעודת כשרות על הקיר במקום. כשנכנס לפגישה במועצה, הוא גולל וידוי אישי שהפתיע את שומעיו. גל הקורונה הראשון והסגר שבעקבותיו הכריחו אותו, כמו את שאר האזרחים ובעלי העסקים, להסתגר בבית עם המשפחה. הוא מצא את עצמו לפתע במשך תקופה ארוכה בבית, ללא טרדת העבודה של העסק, עם זמן פנוי לחשוב ובעיקר עם שבתות וסופי שבוע מלאים עם האישה והילדים. הוא גילה את כוחה של השבת, את מנוחת הנפש שהיא מביאה לו אחרי שנים של עבודה רצופה 24/7, ובכלל החל לחשב מסלול מחדש בזמן ההסתגרות הממושכת. כל אלו, כך סיפר לאנשי מחלקת הכשרות, הביאו אותו להחלטה לסגור את העסק בשבת וגם לבקש לו תעודת כשרות.

את הסיפור הזה מספר אלי טייכהולץ, אחראי מחלקת הכשרות במועצה הדתית זכרון יעקב, כדוגמה למגמה מעניינת שהתרחשה בימי הקורונה, של עלייה בביקוש בעלי עסקים לתעודת כשרות. בסך הכול כארבעה-חמישה בתי עסק בזכרון יעקב פנו בתקופת הקורונה לקבל תעודת כשרות, על אף ההוצאה הכספית הכרוכה בכך ועל אף הירידה ממילא בהיקף העסקים והלקוחות בבתי אוכל. חלק מהעסקים הם חדשים שנפתחו, חלקם כאלה שבעבר היו ללא תעודה וכעת, כמו בסיפור הפותח, דווקא הקורונה גרמה להם למחשבות חדשות בעניין.

המשגיחים עובדים בהתנדבות

על המגמה הזו אפשר לשמוע לא רק בזכרון יעקב, אלא גם במחלקות כשרות אחרות ברחבי הארץ. יצחק בן תקוה, מנהל מחלקת הכשרות במועצה הדתית באשקלון, מספר גם הוא: "זו תופעה. יש עסקים שעובדים כבר 30-20 שנה, מעולם לא הייתה להם תעודת כשרות והם לא פנו אלינו לבקש, ופתאום אחרי פסח, כשהתחיל להשתחרר קצת הסגר של הגל הראשון, הם באו לבקש תעודת כשרות. שאלתי אותם מה קרה, והיו כל מיני סיפורים, כל אחד והסיפור שלו. אבל המכנה המשותף היה שינוי כיוון בעקבות הישיבה בבית בתקופת הסגר. אנשים ישבו עם עצמם הרבה זמן, דיברו, חשבו, וכל אחד חשב על איזשהו שינוי. אז אחד חשב לעבור מקום עם המסעדה, אחר רצה לשנות את הטיפול במסעדה, ויש כאלה ששינוי הכיוון אצלם היה להחליט על תעודת כשרות. אני לא יודע אם לקרוא לזה חשבון נפש או משהו אחר, אבל מה שברור הוא שהזמן בבית נתן להם לחשוב".

באשקלון, מספר בן תקוה, עשרה בתי עסק הגישו בתקופת הקורונה בקשה לקבלת תעודת כשרות, חלקם חדשים וחלקם ותיקים וידועים מאוד בעיר. זאת, הוא מדגיש, למרות הקשיים הכלכליים והסגר. סיפורו של אחד מאותם בעלי עסקים מלמד כי דווקא המגבלות בתחום הדת שחייבה הקורונה, הולידו התחדשות דתית מסוג אחר: "אחד בא ואמר לנו שהוא בכלל לא ידע מה זה להתפלל, אבל בגלל הקורונה התחילו אצלו מניינים ברחוב מתחת לבית. הוא התחיל להצטרף לתפילות, ובהדרגה גם הגיע לשאול את עצמו למה בעצם העסק שלו לא כשר. בסופו של דבר הוא בא אלינו לבקש תעודה והשגחה. אלה אנשים שפתאום נוצר להם זמן לחשוב על הנושא בכלל, וכך הגיעו להחלטה".

למטבע הזו של כשרות בימי קורונה, יש גם צד שני: סיפורם של המשגיחים. ראשי מחלקות הכשרות בערים שונות מספקים תיאורים כמעט זהים של מסירותם של משגיחי הכשרות בתקופה המורכבת הזו, בריאותית וכלכלית. רבים מהם עבדו בהתנדבות, פשוטו כמשמעו, במשך שלושה או ארבעה חודשים, כשהבינו שבעלי העסקים שאצלם הם עובדים אינם מסוגלים לשלם את משכורתם. המשגיחים - אלו מהם שלא הוצאו לחל"ת, והיו אמורים להמשיך בעבודה - הגיעו תמידים כסדרם לברור, לשטוף, לבדוק ולהשגיח על הנעשה במסעדות ובבתי האוכל השונים, כשהם מודעים מקרוב להתרסקות הכלכלית של בית העסק ולכך שאין שום סיכוי שאפילו שקל ינחת בחשבונם בבנק בסוף החודש. סיפור מרגש במיוחד, הממחיש את החיבור וההערכה האישית שיצרה הקורונה בין המשגיחים למעסיקים, מספק הרב יעקב בורנשטיין, מנהל מחלקת הכשרות במועצה הדתית ברבנות חדרה. "אחד העסקים נסגר בגלל הקורונה, לא הצליח לשרוד כלכלית. הבעלים היה חייב למשגיח משכורת של שלושה חודשים. המשגיח אמר לעצמו שהוא יודע שאין סיכוי לקבל את הכסף, הוא יודע שלאותו בעל עסק אין כסף להביא לחם הביתה. הוא החליט לא לבקש בכלל. אותו משגיח סיפר לי שיום אחד הגיע אליו הביתה בעל העסק עם צ'ק ביד ובו חלק מהסכום שהצליח לגייס". "מכל מי שאני חייב לו, אתה הראשון שאשלם לו", הודיע בעל המסעדה למשגיח ההמום, והסביר: "אתה ראית אותי בזמן המצוקה שלי, התחשבת בי. הספקים האחרים יחכו, אבל אני אתן לך מהלחם שלי". הרב בורנשטיין מעיד כי המקרה הזה ממחיש את היחס הכולל שמערכת ההשגחה בעיר העניקה לבעלי העסקים הרצוצים ממילא. "השתדלנו להיות עם כולם, להבין אותם. המשגיחים לא התלוננו על העבודה בהתנדבות, הם היו שותפים לכל מה שעבר על בעלי המסעדות".

גם בזכרון יעקב עשו מחלקת הכשרות והמועצה הדתית מאמצים מעבר למחויבויותיהן הרגילות, ודאגו לא רק לכשרות בתי העסק שבאחריותן, אלא גם לצד הכלכלי ככל יכולתן. "דאגנו לפרסם את בעלי העסקים שלנו, שיעלו אותם לסטטוסים, פתחנו אתר ובו פרסמנו אותם, התעניינו בשלומם", מספר טייכהולץ. "הרב המקומי, הרב מרדכי אברמובסקי, אִפשר באופן מיוחד להפעיל נוהל שבת כמו שקיים בבתי מלון גם באותן מסעדות, כך שניתן יהיה למשל לערוך בהן קידושים ושמחות בשבתות ובכך לסייע כלכלית. נתנו גב לכמה עסקים". גם בנושא התשלום, כאמור, התחשבה המועצה הדתית ביכולתם של בעלי המסעדות, והפחיתה או העלימה לגמרי את הסכומים הנדרשים מהם בדרך כלל, בהתאם למצבם הכלכלי.

ארבע צעדות בשבת אחת

המרחב הציבורי והתקשורתי נהנה בדרך כלל מהטלת רפש בממסד הרבני הממלכתי, ובעובדי הרבנות על אגפיהם השונים. אולם העובדות מספרות גם סיפורים אחרים, של מסירות נפש לא מצויה לתפקיד. מחלקת הכשרות באשקלון נדרשה לכמה פרויקטים בלתי אפשריים של הכשרת מוסדות גדולים לקראת הפסח, בהתראה של עשרה ימים בלבד. בית החולים ברזילי בעיר הזעיק אותם להכשיר אותו לקראת הפסח, שכן העובדים האחראים בדרך כלל בתחום זה חששו להגיע לעבודה. כך גם חברת קייטרינג שהכינה מנות בהזמנת פיקוד העורף למאות קשישים ובודדים ונזקקה לכשרות מהדרין לפסח, ובנוסף מלון שהפך ייעודי לחולי קורונה ומבודדים נדרש גם הוא להכשרה - הכול על כתפי המשגיחים המקומיים באשקלון. בחלק מהמקומות, מספר בן תקוה, לא היה כלל ציוד לפסח, שכן הם מעולם לא הוכשרו, כך שהעבודה הייתה בכפל כפליים.

אחד המשגיחים במערך המורכב הזה הפתיע בנכונותו, שנמשכת מאז ועד היום: במצב רגיל, משגיח הכשרות במלון בשבת מתארח בו עם משפחתו על מנת לעשות את עבודתו במקום במהלך כל השבת. הקורונה ומגבלותיה גרמו לכך שאותו מלון שהפך לייעודי לחולי קורונה, לא היה בנוי לאירוח משגיח הכשרות ומשפחתו. המשגיח האחראי במלון לא ויתר: כבר תקופה ארוכה שהוא צועד למלון לא פחות מארבע פעמים במהלך השבת, מרחק של חצי שעת הליכה ברגל לכל כיוון. "הוא הולך בליל שבת, בבוקר, בצהריים ולפני צאת השבת", מספר בן תקוה, "ומקבל על כך תשלום סמלי בלבד. הוא לקח את זה על עצמו כשליחות, כדי שהשוהים במלון יקבלו את ההשגחה והכשרות שהם זקוקים לה". אגב, מציין בן תקוה, משגיחי הכשרות במלוניות הפכו לשגרירים של החולים והמבודדים אל העולם החיצון בכל הנוגע לצרכים דתיים. "לפני תשעה באב ביקשו מהמשגיח שיביא קינות, בפסח הבאנו מצות יד ארוזות, וכן הלאה. הם רואים במשגיח מעין אב רוחני".

בארגון ליב"ה, שעקב אחרי המתרחש בתחום הכשרות בימי הקורונה, אומרים כי "הנתונים בשטח מוכיחים כי הציבור בישראל רוצה יהדות ורוצה כשרות אמיתית ומסודרת דרך הרבנות".

בליב"ה הזכירו כי "גורמים אינטרסנטיים שונים מנסים כל העת לייצר מצג שווא ולהפיץ פייק ניוז כאילו הנתונים הם אחרים, וזאת באמצעות קמפיינים וכתבות שקריות. יש מי שאף ניסו לנצל את תקופת הקורונה לטובת הקמפיין. חבל שעיתונאים נופלים בפח הזה".

לתגובות: Hagitr72@gmail.com